ייעוץ סביבתי

חיים בענן של זוהמה: הרשויות צריכות להעלות הילוך בטיפול בזיהום האוויר ובמטרדי הריח

הרשויות המקומיות לא יודעות מה באמת אנחנו נושמים, ומטפלות במטרדים סביבתיים רק בעקבות תלונות תושבים. אבל יש דרך למנוע את המפגעים ולטפל בבעיה בזמן אמת. הפתרון (הטכנולוגי, כמובן) טמון במערכת חכמה, חיישנים רגישים ודאטה ששווה זהב

אין רשות מקומית שלא מתמודדת עם תלונות תושבים על ענני ריח וזיהום אוויר שמגיעים ממפעלים, מפסולת וביוב שלא מטופלים כראוי, משריפות, ממתקנים לטיהור שפכים, מתעשייה כימית וממה לא. "אנחנו נאלצים לגור עם חלונות סגורים, יש לנו סחרחורות וצריבה בעיניים, ולא תלינו כביסה בחוץ כבר שנים", אומרים תושבים על המציאות היומיומית. אך לעיתים קרובות קשה לאתר את המקור המדויק של הריח או לבודד את הגורם למפגע, וגם אופי הריחות, שאינם קבועים ורציפים, אלא מגיעים בגלים – מקשה על הטיפול ועל מציאת הפתרון. סוגיית איתור מקור הריח עולה מחדש בכל פעם שהתושבים מתעוררים לריחות חזקים, וכל גוף באזור מתנער מאחריות, טוען שהמטרד לא מגיע ממנו ותולה את האשמה בגורם פוטנציאלי אחר.

"מן הראוי שהעירייה תשים גלאים ומערכות איתור באזור כדי לדעת מהיכן מגיע המטרד וכדי להבטיח לתושבים שהנושא נבדק ומפוקח", אומר חגי קוצר, מנכ"ל חברת ההנדסה והייעוץ הסביבתי DHV MED. "הרשות המקומית צריכה לדעת האם הענן מגיע ממכון לטיהור שפכים, ממפעל כימי או אולי בכלל משדה פתוח ליד העיר שמפזרים בו זבל. לאותם גורמים מזהמים אין אינטרס לבדוק את עצמם ואין גם רגולציה שמחייבת אותם לעשות זאת, ולכן זה תפקיד העירייה לדאוג לתושביה".

מהיכן מגיע עיקר זיהום האוויר? לא ממה שאתם חושבים
לפי הערכות, כ- 2500 ישראלים מתים מדי שנה מזיהום אוויר. איכות האוויר במדינת ישראל אמנם מושפעת מאכיפה משמעותית ומרגולציה שהחלו לפני כ־ 15 שנה, אך על אף שאיכות האוויר השתפרה – ישראל עדיין סובלת מזיהום אוויר גבוה. אם חשבתם שמפעלים, ארובות ותחנות כוח אחראים לזיהום הגבוה, בטח תהיו מופתעים לקרוא שדו"ח מבקר המדינה קבע לאחרונה שעיקר החריגות בשיעורי זיהום האוויר בערים הגדולות נובע מפעילות תחבורתית, ושבישראל יותר מ-90 אחוז מהתחבורה מונעת בתוצרי נפט מזהמים.

קוצר: "בניגוד לארובות הגבוהות במפעלים ובתחנות הכוח, החלקיקים המזהמים מכלי הרכב נפלטים בגובה שלנו. הפליטות מגיעות לאף של הולכי רגל, ילדים, לבתי קפה וחנויות. אנשים חושבים שאם הם לא גרים באזור חיפה או אשדוד, אין להם זיהום אוויר בעיר, אך כולם חשופים לזיהום במרכזי הערים".

איך יודעים מה איכות האוויר שאנחנו נושמים?
"התושבים היום לא יודעים מה קורה בעיר שלהם מבחינת זיהום האוויר ואיכות האוויר. והאמת היא שגם לרשויות עצמן חסר מידע. הן חייבות למדוד, לדגום ולנטר את איכות האוויר בעיר באופן שוטף, ולאמץ פתרונות של ניטור לוקאלי. העולם היום הולך לעבר מידע, מצלמות ופתרונות טכנולוגיים, וכחלק מהמהלך הזה מקבלי ההחלטות בעיר צריכים לדעת מה קורה בכל פינה בעיר. כמו שבעירייה יודעים מהם עומסי התנועה בעיר ומקבלים דיווחים בזמן אמת על אירועים חריגים כדי לשלוח את הפיקוח העירוני, כך הם צריכים לדעת גם מה איכות האוויר ומצב זיהום האוויר. התושבים מצפים מראשי הערים לדעת לשלוט באיכות האוויר שהם נושמים".

בעוד שלזיהום אוויר יש תקנים ועמידה בערכים שנקבעו בחוק, על מטרדי ריח אין רגולציה כלל. במקרים רבים, מפגע ריח מעיד גם על זיהום אוויר שמלווה בריכוזים גבוהים של חומרים רעילים. המשרד להגנת הסביבה מציב תחנות ניטור אזוריות ברחבי הארץ שדוגמות את האוויר, וכך הוא מקבל תמונה מרחבית על זיהום האוויר בישראל, אבל מסתבר שזה ממש לא מספיק.
"הרשת הארצית נועדה לפקח על עמידה בתקנות איכות אוויר, ואינה מנטרת ריח ואבק שנישאים באוויר", מסבירה ורדינה היבנר, ראש תחום איכות אוויר של מערכת SAFE AIR. "אבל בעידן טכנולוגי וחכם כמו היום אנחנו רוצים לראות את איכות האוויר ברמת המיקרו. מערכת ניטור לוקאלית מאפשרת להגדיל ולצופף את הרשת, ולא להסתפק רק בנקודות מייצגות".

כולם גרים ליד תחנות שאיבה או מתקני שפכים
בשנים האחרונות הולך וגדל המרקם העירוני בישראל, ושטחי המגורים החדשים מתקרבים לשדות חקלאיים, למט"שים (מתקני טיהור שפכים) ולאזורי תעשייה. כל אלה, שנבנו בשעתו רחוק משכונות העיר, כבר נמצאים ממש מעבר לגדר. אחת ההשלכות של הבנייה המואצת שמתפרסת לשטחים חדשים היא החשיפה לזיהום אוויר וריחות לא רצויים בחצר האחורית של כל רשות מקומית כמעט. בקרוב אף ייבנה מתקן חדש לטיפול בשפכים בגוש־דן, השטח העירוני וריכוז האוכלוסייה הגדול בישראל.

קוצר: "הערים שגדלות ומתפתחות לכיוון מט"ש חייבות להציב סביבו כבר היום מערכות לניטור ריח. הן צריכות להבין את אופי המפגע ואת ההשלכות, כדי שבבוא היום כשהבתים יהיה ממש קרובים – ידעו מה הבעיות איתן צריך להתמודד".

אבל ישנם ריחות ביוב ושפכים שמורגשים בתוך מרכזי הערים גם היכן שאין מט"שים.
קוצר: "צריך לזכור שרוב השפכים מגיעים למט"ש מתחנות שאיבה שמהן סונקים את השפכים, ואין עיר כמעט שאין בה תחנות שכאלה. תחנות השאיבה שנמצאות בתוך השכונות, כמו זו שליד השעון ביפו, בכיכר הלוחמים בחולון או ליד גן ילדים באשדוד, לדוגמה, הן מטרד ריח בפני עצמן. הצבת מערכות ניטור ליד תחנות השאיבה יתנו מידע על עוצמת הריח ועל נוכחות מימן גופרתי. כאשר יש מדידה רציפה ורואים עליות בריכוז הריח, אפשר להתריע בפני תאגיד המים והביוב שישנה בעיה והוא צריך לטפל בה".

ומה עשו בעיריות ובתאגידי הביוב עד כה?
היבנר: "מוזר ככל שיישמע, עד היום הבקרה על התקלות נעשית באמצעות תלונות התושבים. אבל גם בדיקה נקודתית שנעשית בעקבות התלונות אינה תמיד מדויקת, כי ריח מושפע מאקלים ומכיוון הרוח. רק מדידה וניטור רציפים יכולים לשמש כאמצעי לפיקוח ולביקורת על התאגיד לטפל במפגע".

"המפגעים הסביבתיים בעיר לא מסתכמים רק בתחבורה או בתחנות שאיבה", מבהירה היבנר. "רשויות שנמצאות בתנופת בנייה בעקבות התחדשות עירונית ופיתוח תשתיות לא מנטרות את איכות האוויר באתרי הבנייה, ואף אחד לא יודע מה איכות האוויר שהשכנים נושמים. כיום הרשות מטפלת רק במקרים שחורגים מערכי איכות האוויר שבחוק, ולא במה שפוגע באיכות החיים של השכנים. צריך לתת פתרונות ממוקדים למקומות ספציפיים שיש בהם בעיית זיהום אוויר".

הטכנולוגיה בשירות הרשויות
הצורך בניטור אוויר מקומי ומדויק הביא לפיתוח מערכת טכנולוגית עם חיישנים רגישים שמציגה בזמן אמת תמונת מצב מלאה של איכות האוויר. המערכת מנטרת זיהום אוויר, אבק, רעש, חום ופרמטרים מטאורולוגיים נוספים, קוראת נתונים משלל מערכות אחרות (כולל מערכות הניטור של המשרד להגנת הסביבה), ואף מבצעת אינטגרציה ביניהן.

היבנר: "באמצעות פיזור מערכת SAFE AIR בעיר ומדידת מזהמים וכן מאפיינים מטאורולוגיים – כל רשות יכולה לזהות אתרי "hot spot" פוטנציאליים בעייתיים בקלות ולמצוא להם פתרונות תכנוניים. אבל הדרך לפתרון מתחילה בפריסת חיישנים שיאספו דאטה, יפיקו נתונים ויתנו לרשויות את המידע".

מה הערך המוסף של המערכת, חוץ מהדאטה?
היבנר: "זהו כלי בידי הרגולטור או הרשות המקומית המפקחת. אם ניקח לדוגמה את מטרדי הריח, יכול להיות שהמזהם עצמו אינו חורג מערכי איכות אוויר, אבל הסף לריח הוא הרבה יותר נמוך, כך שגם אם זיהום האוויר עומד בתקן, עדיין ייווצר מפגע ריח. בזכות המערכת ניתן גם לדעת באיזה ריכוז נוצר הריח, ולא להסתפק רק בעמידה בתקנים או לא".

קוצר: "המערכת הזו היא העיניים של הרשות ואפשר להשתמש בה ככלי פיקוח כדי למקסם את המשאבים העומדים בפני העירייה. היתרון שלה הוא בבניית רשת צפופה שנותנת תמונת מצב נקודתית בזמן אמת, ומאפשרת לעירייה להקצות ולהפנות משאבים לפי הצרכים העירוניים שלה".

היבנר: "לדוגמה, אם מישהו שפך פסולת בניין ממנה עולה ענן אבק – המערכת תזהה את הזיהום ברמה המקומית ותמדוד אותו, מה שקשה לראות בניטור הארצי המרחבי. כך אפשר לקבל תמונה אונליין על מה שקורה בשטח ולנתב את המשאבים הקיימים של הרשות בצורה יותר חכמה למקומות שבאמת צריך אותם. באופן זה אפשר לשלוח את כוחות הפיקוח והסיוע העירוניים להיכן שצריך בדיוק, ולא לפזר אותם על כל פני העיר בהיעדר מידע מבוסס נתונים".

"אני מבין מדוע הרשויות הסתפקו במערכת הניטור הארצית עד עכשיו", אומר קוצר. "המערכות האחרות הקיימות בשוק הן הרבה יותר גדולות, מסורבלות ויקרות, ורוב הרשויות לא יכולות להרשות לעצמן יותר ממערכת אחת כזו בכל העיר. אבל כיום ניתן לפרוס רשת שלמה של מערכות ניטור באותה עלות, לטפל בבעיה עוד לפני שמגיעות התלונות ולהפוך את התושבים למרוצים ובריאים הרבה יותר".