EN

הדבר החם הבא: תשתיות כחולות ברשויות מקומיות

למרות ימי גשם מועטים מדי שנה, ערים רבות סובלות מהצפות חוזרות ונשנות כשהגשם מגיע. התשתיות עולות על גדותיהן ונגרמים נזקים אדירים לכבישים ולרכוש, ואף לאבדות בנפש. רק בשביל לסבר את האוזן, לפי נתוני רשות שוק הון ביטוח וחסכון בין השנים 2010-2018 חברות הביטוח שילמו פיצויים בגין נזקי טבע, ובפרט נזקי הצפות בסך 3.5 מיליארד שקל.

אם מסתכלים קדימה, השמיים קודרים אפילו יותר. צפויה עלייה בתדירות אירועי קיצון אקלימיים, לצד בניה מאסיבית. שני אלו ביחד יובילו לכך שנפחי מי הנגר בזמן אירועי גשם ימשיכו לגדול, כאשר התשתיות כבר היום לא מתאימות ולא יכולות להכיל את המים.

יש פתרון – ניהול מי הנגר באמצעות תשתיות כחולות
במאמר מקיף שכתבנו בנושא ביחד עם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי סביבה, סקרנו את פתרון התשתיות הכחולות ואת האופן שבו ניתן לממן את הקמתן.
אבל מה זה בכלל תשתית כחולה? מדובר בכל תשתית עירונית שמיועדת לאגירה, ויסות, השהיה, אידוי או חלחול של מי נגר בשטחים הציבוריים הפתוחים. לרוב תשתיות כחולות נמצאות בתוך שטחי פארקים עירוניים, בהם: אגמים, בריכות חורף, כיכרות מים ונחלים.

תשתית כחולה יכולה להיות פתרון מבוסס טבע לבעיית מי נגר. הפתרון הזה מקובל בעולם וגם בארץ יש ערים שכבר מאפשרות לתושביהן ליהנות ממקור מים שמהווה תשתית כחולה: פארק האגמים בראשון לציון, פארק עמק הצבאים בירושלים, בריכת חורף "באסה" בפארק הרצליה ובריכת מכללת לוינסקי בצפון תל אביב.

 

גשם של תועלות
אמנם רשויות רבות מתמודדות עם מורכבות ההוצאה לפועל של תשתיות כחולות, אבל המאמץ משתלם כי יש להן ערכים רבים. לצד היותן אמצעי לניהול נגר, הן מספקות תועלות כלכליות, סביבתיות, בריאותיות וחברתיות משמעותיות. בואו נראה.

צמצום נזקי ההצפות – תכנון מושכל של תשתיות מי גשמים ושיטפונות יצמצם את מקרי ההצפות ומכאן יוביל לצמצום נזקים ותביעות נזיקין.

העלאת ערך הנדל"ן – לשטחים פתוחים ציבוריים יש השפעה חיובית על ערך הנכסים בקרבתם, ועוד יותר מכך כאשר יש קרבה למים. הנוף של פארק הירקון, למשל, העלה את ערך הדירות בשכונת בבלי בתל אביב בכ-5% אחוזים.

העצמת פוטנציאל הפיתוח – לדוגמא, בשנת 2021 היו עשרות אלפי יחידות דיור ומאות אלפי מ"ר של שטחי מסחר ותעסוקה שקידומם מותנה במציאת פתרונות ניהול נגר מספקים. פיתוח פארק מאפשר ומעודד מיזמי מסחר, הסעדה וחניונים, לצד מיזמים עסקיים נוספים. בנוסף, פיתוח עסקי מוביל להגדלת הרווח ממס, הגדלת אפשרויות תעסוקה וחיסכון פוטנציאלי בדמי אבטלה, ביטוח לאומי והבטחת הכנסה.

צינון פני העיר ושיפור איכות האוויר – גופי מים נרחבים ורדודים בתחומי העיר תורמים לצינון הטמפרטורה והפחתת תופעת איי חום עירוניים, שמחריפה עם הבינוי המואץ וצפויה להחריף עם שינוי האקלים. בנוסף, מזג אוויר נעים מעודד הליכה ורכיבה והפחתת שימוש בתחבורה.

תועלות נוספות ימצאו הרשויות בחסכון בהוצאות תיעול ובתשלומי ביטוח, טיוב איכות מי הנגר, מניעת זיהום הנחלים והחופים, שיקום הטבע העירוני והמגוון הביולוגי ותועלות חברתיות מגוונות כשבראשן תרומה לבריאות הציבור.

 

איך מממנים את זה?
המאמר סוקר את אפשרויות המימון העומדות בפני הרשויות לטובת הקמת תשתיות כחולות. המימון מתבסס על שילוב בין מקורות פנימיים מוניציפליים והיטלים קיימים שניתן לייעד לנושא, ובין מקורות ממשלתיים, כגון קרנות ממשלתיות ייעודיות. כמו כן, הוא סוקר מקורות משותפים פוטנציאליים נוספים, כגון רשויות ניקוז, חברות תשתיות וגורמים פילנתרופיים המקדמים כיום את הנושא.

על אף האתגרים בדרך, המחסור התקציבי והיעדר תכנית אב בחלק מהרשויות, חשוב לזכור שתכנון מקומי נכון להקמת תשתיות כחולות מגלם בתוכו פוטנציאל רווח כלכלי, חברתי ובריאותי לטווח הרחוק ובהרבה מהרשויות כדאי לעשות את המאמץ, לחשוב קדימה, לתכנן ולהוציא אל הפועל תוכניות מסוג זה.

 

למאמר המלא בנושא כלים פיננסיים למימון תשתיות כחולות ברשויות מקומיות

3 שנות ניטור: מי מזהם את אגן איילון?

המאבק על הפסקת זיהום מי הים, לצד טענות שהופנו כלפי עיריית תל אביב ואיגודן, הוביל אותנו לפרויקט סביבתי חשוב ורחב היקף בו מיפינו, דגמנו ואיתרנו את המזהמים העיקריים של הנחלים והים באגן הירקון-איילון, מוכנים לצלול פנימה?

מי מזהם את הים שלי? שאלה טובה וחשובה.
כולנו רוצים להיכנס לים נקי, ליהנות מחופים פתוחים בעונת הקיץ ולטייל בנחלי ישראל ללא חשש מזיהום המסכן את בריאותנו. הבעיה היא שבפועל מקורות רבים מזהמים את הנחלים על בסיס קבוע, ומאחר וכל הנחלים זורמים לים… ובכן, ההמשך ברור.
המזהמים העיקריים הם מרזבים בבתי אב המחוברים באופן לא חוקי למערכות ביוב, מפעלים אשר נגר עילי הזורם מהם מזוהם, מכוני טיהור שפכים הממוקמים מעל כל נחל בישראל, אשר חורגים מתקן הזרמת השפכים המותר להם, וחיבורים צולבים של קווי ביוב עם קווי ניקוז.
הזרמות קבועות של קולחים ושפכים אל הנחלים "מתחזקות" אוכלוסיות מיקרו-אורגניזמים במים, מגיעות אל הים באירועי שטפון והתוצאה – זיהום מי הים.

הטענה העיקרית לזיהום חופי תל אביב-יפו הופנתה אל איגודן, האחראית על הולכת שפכים מכל תאגידי המים של גוש דן לכיוון השפד"ן. הטענה מגיעה מכיוון שבמעמקי הים התיכון, כקילומטר אל תוך הים, נמצא צינור תת מימי המחובר לתחנת שאיבה של איגודן. צינור זה מהווה מוצא חירום להגלשות נגר מהול בשפכים. הצינור הותקן במרחק זה כדי לצמצם למינימום את השפעתו על הזיהום החופי. הגלשות החירום מתרחשות מאחר ותשתית הביוב  נועדה להוליך ספיקות נמוכות משמעותית מספיקות הניקוז. חיבורים צולבים בין המערכות וחיבור מרזבים אל מערכות הביוב גורמים לכך שבכל יום גשם משמעותי, המערכת של איגודן מוצפת בנגר ולא מצליחה לקלוט את כל השפכים, שבלית ברירה מגיעים לים. במטרה לבחון את היקף המזהמים ולהבין מה חלקו של כל מזהם, הוזמנו ביחד עם חברת קנדו, לבצע פרויקט ניטור ייחודי, שמבוצע לראשונה בישראל בהיקף כזה נרחב.

אז מה עשינו?
הנחת העבודה שלנו הייתה כי לא רק מערכות הביוב סובלות מחיבורים צולבים, מערכות הניקוז בכל האגן (והארץ) סובלות ממיהול השפכים במי הגשם, וכך בימי גשמים מערכות הניקוז בכל הערים מזרימות אל הנחלים נגר עילי מהול בשפכים. על מנת לברר מהי ההשפעה של שפך הירקון, של איגודן ושל מערכת הניקוז על חופי תל אביב ועל איכות המים, יצאנו בפרויקט רחב היקף שהתחיל בדצמבר 2020. הקמנו רשת תחנות ניטור ומדידה לאורך אגן איילון וערי המרכז, ובה 30 תחנות הידרומטריות למדידת ספיקה ודיגום איכות מים. עד היום ביצענו ניטור בלמעלה מ- 25 מהלכי גאות.
על בסיס נתוני הפרויקט בוצע מודל ניתוח פיזור מזהמים בים, בחנו את השפעת ניקוזי החורף על חופי תל אביב-יפו, ביצענו ניתוח כניסת מזהמים לנחלי איילון-ירקון ולניקוז תל אביב לצד ניטור מי נחלים, במטרה לאתר מקורות זיהום. הצלחנו לבחון מה היא תרומתה היחסית של כל עיר ועיר באגן איילון בעונת חורף. ביצענו בדיקות איכות מים והצבנו מודל הידראולי לחישוב הספיקות והערכת עומס המזהמים המגיעים לים התיכון דרך המערכת הנחלית ומובילי הניקוז.

מה גילינו במהלך המדידות?
מצאנו שהזרמות קולחים מהמטשי"ם לנחלי איילון ירקון מהוות מעל 20% מעומס הנוטריינטים המגיעים לים התיכון, מול 10% ממוצא הגלשות החירום ברידינג. מצאנו גם שמט"ש רמת השרון לא מקיים הזרמות קבועות של קולחים אל הנחל, אבל באירועי גשם כן מהווה את אחד הגורמים המזהמים המרכזיים באגן.תחנת נחל בית עריף נרשמה כמזהמת ביותר ברמה העונתית בנוטריינטים ומתכות כבדות, וגם ריכוזי הקוליפורמים שנמדדו בה עברו באופן משמעותי את התקנים המותרים.ראינו גם שנחלים שנמצאים במורד אזורי תעשיה, סובלים מריכוזי מתכות כבדות שחורגים גם הם מהתקן והופכים לסכנה בריאותית מתמשכת. כ- 70% מהדגימות שאספנו במהלך 3 עונות גשומות חרגו מתקן ההזרמה לנחלים או לים, בהיבט זיהום קוליפורמי המעיד על זיהום שמקורו בשפכים.

מה אפשר וחשוב לעשות כדי לשפר את איכות מי הים והנחלים?
הפן החיובי הוא שבעזרת מערכות הניטור אנחנו יכולים לאתר חיבורים צולבים של קווי ביוב וניקוז, לדעת היכן מתרחשות דליפות נגר למערכת הביוב, להצביע על הגורמים המזהמים ביותר והמקומות שבהם נדרשת הגברת אכיפה ופיקוח. הידע שאספנו, מספק כלים עבור מקבלי החלטות לפעול לשיפור איכות מי הנחלים, להפחתת הזיהום במי הים ומכאן גם לקידום השמירה על חופי ים פתוחים ואיכותיים לכלל הציבור.

למה כל חורף יש הצפות בישראל ומה הפתרון?

נהוג לחשוב שבעיות ההצפה שמתגלות כל חורף בערי ישראל הן בעיקר תוצאה של בעיות תחזוקה. נכון שהתחזוקה היא נושא שיש לתת עליו את הדעת, אך מעבר לו קיימת גם בעיה תכנונית. מאמר זה בא להציג את הבעיה התכנונית בישראל, לעומת מה שקורה בעולם ואיך ניתן לפתור אותה.

מערכות ניקוז אמורות להיות מתוכננות עבור אירועי קיצון בעלי תקופת חזרה מוגדרת. על פי תמ”א 34/ב/3, תקופת החזרה להצפת בתים אמורה להיות 100 שנה, לכל הפחות. נשאלת השאלה מהו הנֶגֶר (נגר הוא הזרימה על פני הקרקע כתוצאה מגשם) הנגרם מאירוע גשם של 1 ל-100?

מכיוון שכמעט ואין מדידות של נגר עירוני, יש לחשב את הנגר מתוך הגשם, אך כאן צצות שתי בעיות חדשות:
א. מהו אירוע גשם של 1 ל- 100?
ב. איך מחשבים את הנגר מתוך הגשם?

מה קורה בעולם?
לפני שנסביר את הליקויים בתהליך התכנון בישראל, יש להבין מה קורה בעולם המערבי, שם ישנן תקנות ברורות לפתרון שתי בעיות אלה. לגבי הגשם, המדינות מפרסמות חישובי עוצמות גשם להסתברויות שונות. באתר השירות המטאורולוגי האמריקאי לדוגמא, ישנו בסיס נתונים של עוצמות הגשם בכל ארה”ב. ניתן אף לחפש את הנתונים לפי קואורדינטות או כתובת. כך המתכנן יודע מהי עוצמת הגשם לפיה עליו לעבוד בכל פרויקט ובכל מיקום במרחב. יתרה מכך המתכנן מחויב לעבוד לפי עוצמות אלה וכך הרגולטור יודע לפי מה נעשה התכנון.

לאחר שנקבעה עוצמת הגשם הרלוונטית, יש לחשב את הנגר, שלפיו תתוכנן מערכת הניקוז. ישנן מספר שיטות לחישוב הנגר, הפשוטה ביותר מכונה “השיטה הרציונאלית”. מדובר בנוסחה פשוטה ביותר בה כל מה שנדרש הוא עוצמת הגשם, השטח הרלוונטי ומקדם כלשהו שנקבע על בסיס טבלאות מהספרות וניסיונו של המתכנן. יתרונה של השיטה הוא בפשטותה ועד לפני כמה עשורים, טרם מהפיכת המחשוב, הייתה השיטה המקובלת בעולם. עם זאת, יש לשיטה הרציונאלית חסרונות מקצועיים רבים, עד כדי כך שכיום ברוב המדינות המתקדמות היא אסורה בשימוש עבור שטחים הגדולים מ-350 דונם (ראו למשל טבלה 6-1 בהנחיות של מדינת קולורדו). עבור פרויקטים קטנים, בגודל של מגרש, עדיין מקובל להשתמש בה. באזורים בסדר הגודל של שכונה ומעלה, ההנחיות מחייבות להשתמש במודל פיזיקלי ממוחשב (הסבר להלן).

מה קורה בישראל?
המצב התכנוני בישראל שונה לחלוטין מהמקובל (והמחויב) בעולם. תמ”א 34/ב/3 קובעת שכל תב”ע (תכנית בניין עיר) תלווה בנספח ניקוז. עם זאת, אין בישראל פרסום רשמי של עוצמות גשם ואין הנחיות לגבי דרך חישוב הנגר. אמנם מספר גופים כגון חברת נתיבי ישראל, או חלק מהעיריות פרסמו הנחיות משלהן בנושא, אבל אלה אינן הנחיות רשמיות ומחייבות של מדינת ישראל.
לפיכך, כל מתכנן רשאי לבחור את עוצמות הגשם ושיטות החישוב בהן הוא יעבוד. בהקשר זה חשוב להבין שלכל פרויקט בינוי יש יזם (פרטי, מוסדי, או אפילו המדינה), שעניינו הוא לקבל היתר בניה בהשקעה מינימאלית של זמן וכסף. היזם לוחץ את המתכנן לתוצר בזמן מינימאלי והתוצאה במקרים רבים היא נספח ניקוז שמשתמש בעוצמות גשם לא עדכניות או כלל לא רלוונטיות. הניקוז באחת מהשכונות בקריות למשל, תוכנן ע”פ אירוע גשם אחד משנת 1998 בזיכרון יעקב (אירוע, שמלבד היותו לא קשור לקריות, גם לא נמדד כראוי, כי בעת האירוע לא היה מד גשם רציף באזור). למה? כנראה שזה מה שהיה זמין למתכנן בקלות מפרויקט קודם. במקרים כאלו כמובן משתמשים גם בשיטה הרציונאלית לחישוב הנגר, בין אם מתאימה ובין אם לאו, כיוון שהיא הפשוטה והזולה ביותר.

אתם וודאי שואלים איך תכנית כזאת עוברת ברשויות. מחקר שנעשה באחרונה בירושלים גילה שרוב נספחי הניקוז שהוגשו, כלל לא נבדקו. זהו המצב השכיח בישראל ורוב הרשויות לא בודקות את נספחי ותכניות הניקוז שמוגשות להן. הסיבה היא לרוב מחסור בכוח אדם מקצועי, שיכול לבדוק תכניות כאלה. הועדות המקומיות לרוב מתייחסות לנספח הניקוז רק ברמה של הוגש/לא הוגש. היזמים והמתכננים יודעים שהם צריכים להגיש נספח ניקוז, אבל גם יודעים שלרוב הוא לא ייבדק ובהתאם גם היחס שלהם לנושא.

עד עתה דיברנו על תכניות בינוי של פרויקטים ספציפיים, אולם השילוש הלא קדוש של מחסור בכוח אדם מקצועי, השקעה מינימאלית והיעדר הנחיות מחייבות; מחמיר שבעתיים ברמה העירונית. כל עירייה מחויבת שתהיה לה תכנית אב לניקוז עבור התשתיות העירוניות. גם כאן, אין הנחיות לגבי מה ואיך צריך להיות בתכנית זו. רובן ככולן של התכניות העירוניות כיום, חושב באמצעות השיטה הרציונאלית וזאת למרות ששיטה זו אסורה בעולם לשטחים הגדולים מ-350 דונם. כלומר, מערכות הניקוז העירוניות מתוכננות ברמה גבוהה של אי וודאות, הן מבחינת נתוני הבסיס והן מבחינת שיטות החישוב. את התוצאה העגומה אנחנו חווים בכל חורף.

המתכנן הזהיר, שיודע שהוא לא יודע (ונמצא בפרויקט המוגבל בזמן וכסף), ייקח מקדמי ביטחון גבוהים, אבל גם זו בעיה. מקדמי ביטחון גבוהים משמעותם תשתיות גדולות יותר. תשתיות הניקוז הן ממילא התשתיות העירוניות היקרות ביותר. ההשקעה הנדרשת בניקוז בעיר בינונית כמו חדרה למשל, מוערכת בכמיליארד שקל. מקדמי ביטחון גבוהים מידי, מובילים לכך שפרויקטים פשוט אינם מתבצעים.

ישנן ערים, חלקן מהגדולות והמבוססות בארץ, שהמדיניות הלא מוצהרת שלהן היא שעדיף להתמודד עם הצפות מידי פעם ולא להשקיע בניקוז כי זה לא כלכלי (תושבי אותן ערים, שרואים רחובות שלמים ללא תשתיות ניקוז, יכולים לנחש באילו ערים מדובר). בעיר חוף דרומית בישראל, בה מתרחשות מידי חורף הצפות של שכונות מגורים חדשות יחסית (משנות ה-90), התראיין מנכ”ל העירייה לאחר אחת ההצפות וציין כי הבעיה ידועה לעירייה והיא נערכה מבעוד מועד על מנת לצמצם את משך ההצפה. כלומר, במקום להקים תשתיות למניעת ההצפה, מנסים לטפל בתוצאותיה. לכן חשוב להשקיע בתכנון נכון לשם צמצום אי הוודאות, שימנע תכנון חסר שגורם להצפות מצד אחד ותכנון יתר שגורם לכך שפרויקטים לא יתבצעו מצד שני.

מודל גשם-נגר פיזיקאלי
הסוכנות הסביבתית האמריקאית (US EPA) זיהתה בעיה זו כבר לפני 20 שנה ופיתחה מודל ממוחשב פיזיקלי לגשם-נגר בשם SWMM. מודל זה מהווה סטנדרט בעולם כבר מעל 15 שנה ורוב המדינות מחייבות שימוש בו. המודל עצמו הוא חינמי אך דורש כח אדם מיומן להפעילו ומידע רב יותר מאשר השיטה הרציונאלית.

מודל גשם-נגר פיזיקאלי דורש נתונים רבים יותר ביחס לשיטה הרציונאלית הפשוטה והקלה ליישום, אולם היקף הנתונים הדרושים אינו משהו שאינו בר השגה. נדרש אפיון טוב של השטח מבחינת שיפוע, מקדם חיכוך, מקדם חידור וכו’. מערכות הניקוז מאופיינות בקוטרי הצינורות, צורתם, אורכם, החומר ממנו הם בנויים, השיפועים, תכונות הקולטנים ושוחות הבקרה. ברשויות רבות נתונים אלה קיימים במערכות המידע הגאוגרפיות. כך ניתן לבנות מודל פיזיקאלי, הכולל חישובים הידראוליים ומאפשר גם חישוב של מהירויות זרימה, מפלסים ועומסי מזהמים, ברמת דיוק המתאימה לתכנון הנדסי.

האיור מציג דוגמה למידול של שכונת מגורים, עם תמונת מצב רגעית של היווצרות הנגר, באירוע גשם מסוים בהתייחס ל:
• תתי-אגנים (השטחים המקווקווים באדום, מציינים את עוצמת הגשם)
• צמתים/שוחות בקרה (הנקודות האדומות מציינות את עומק המים)
• צינורות/תעלות (הקווים שבין הנקודות שצבעיהן מציינים את הספיקה)

חתך האורך שבאיור מראה את המצב בצינור הימני וניתן לראות שהמים בשוחות 2,3 מגיעים לפני הקרקע ומציפים את הרחוב.

באזורים עירוניים בעולם, מודלים כאלה משמשים ככלי תכנון הנדסי למערכות ניקוז, תכנון אמצעים לאגירת מים ומיתון שיטפונות, מציאת בעיות במערכות משולבות של ניקוז ושפכים, תכנון של השפעת גשם על מערכת הביוב, חיזוי שיטפונות ברחובות והערכת עומס המזהמים הצפוי מנגר עילי עירוני. המודל יכול להריץ תרחישים רבים ולתת מענה למקבלי החלטות על סיכוי-סיכון בהשקעות במערכות הנגר בעיר. מודל ה-SWMM אמנם חינמי ומהווה סטנדרט בעולם, אך בארץ כמעט ולא נעשה בו שימוש, עקב חוסר בידע מקצועי ורצון לחסוך בעלויות תכנון, הן מצד היזמים והן מצד העיריות.
פתרון הבעיה בישראל
מינהל התכנון יצא באחרונה ביוזמה לכתיבת הנחיות חדשות לניהול נגר עירוני בישראל (גילוי נאות, כותב שורות אלה נמנה על צוות העבודה שכותב את ההנחיות). הנחיות אלה צפויות להקיף את שלל הבעיות בתחום (שרק חלקן תואר כאן) החל מנתוני הבסיס של הגשם, דרך שיטות חישוב הנגר ועד דרכים לניהול חכם של הנגר (למשל, איגום והחדרה במקום תיעול). עם זאת, ייקח זמן עד שיושלמו ההנחיות החדשות וייכנסו לתוקף. ייקח יותר זמן עד שהדבר יבוא לידי ביטוי בשטח, שכן כשל תכנוני שנמשך עשרות שנים לא יתוקן במחי יד.

טוב יעשו העיריות אם לא יחכו להנחיות החדשות וידרשו מיזמתן, הן מהמתכננים שעובדים עבורן ישירות והן מהיזמים הבונים בתחומן, תכנון מוקפד יותר המשתמש בנתונים ושיטות עדכניים המקובלים בעולם.


חזרה למעלה