EN

בשורה ליזמים: המדינה תשקיע 13 מיליארד ₪ בהקמה ושדרוג מט"שים

תוכנית האב החדשה לביוב מציגה שינויי תפיסה ומדיניות בתחום הטיפול בשפכים. הינה 7 דברים שחשוב לדעת על ההמלצות של התוכנית והשינויים הצפויים בענף

מזל טוב! מדינת ישראל התחדשה בתוכנית אב ארוכת טווח שתיתן מענה לטיפול בכל משק הביוב והקולחים בישראל עד שנת 2075. התוכנית החדשה מתייחסת לשפכים גולמיים, למי קולחים ולבוצה, וחלק ניכר ממנה מוקדש לתחום המט"שים (מתקנים לטיפול בשפכים).
בישראל פעילים כיום יותר מ-200 מט"שים במגוון גדלים וטכנולוגיות טיפול, ומניתוח תחזיות השפכים עולה שספיקות הביוב הכלל ארציות צפויות להגיע בשנת 2030 לכ-842 מלמ"ק לשנה, ועד לשנת 2050 לכ-1,333 מלמ"ק. גם שפכים חוצי גבולות הנקלטים במט"שים ישראליים צפויים להכפיל את עצמם עד לשנת 2050.

על מנת להסתכל קדימה בגישה הוליסטית ולנהל את משק הביוב והקולחים שהוא מרכיב קריטי בקיימות סביבתית ובריאות הציבור בישראל, ענף המט"שים הולך לעבור שינוי: 13 מיליארד שקלים יושקעו בהקמת ושדרוג מט"שים, לצד ביטול מט"שים קטנים וקביעת סטנדרטים אחידים לתפעול המט"שים ולאיכות מי הקולחים.

אז מה צריך לדעת על השינויים הצפויים?

1. צמצום מט"שים קטנים. אחד השינויים הבולטים בעקבות פרסום תוכנית האב הוא סגירה וביטול של יותר מ-20 מט"שים מקומיים בשל הקושי לשמור על איכות תפקודית ותפעולית במט"שים קטנים, חוסר היציבות התהליכית והרגישות הגבוהה לאירועי קיצון. נוסף על כך, מתקנים קטנים מהווים מפגע או חסם פיתוח.
עד שנת 2030 יבוטלו המט"שים: תענך, מגן שאול, כפר תבור, תל עדשים, כפר מנדא, גניגר, כפר עציון, באקה-ג'ת, כפר סבא-הוד השרון, הרצליה, חצור-גן יבנה, חביבה, ברנר, הגושרים, שלומי, רמת ישי, זרזיר והקיני. בין השנים 2031 ל-2050 יבוטלו 5 מט"שים נוספים: תנובות, קולחי השרון, נשג"ב, יבנה ומעלה עירון, וכן צפוי המשך עבודה לצמצום ואיחוד מט"שים קטנים.

2. העדפת מט"שים גדולים. לצד הסגירה של המט"שים הקטנים, יורחבו כ-65 מט"שים על מנת להגדיל את הקיבולת ולעמוד בספיקות הצפויות כדי לעמוד בקצב גידול האוכלוסייה האזורי והארצי. מבחינה הנדסית, כלכלית וסטטוטורית, נקבע שנכון יותר לרכז את השפכים במרכזים גדולים ומשודרגים טכנולוגית, לטובת הגברת רמת הבקרה ואיכות הקולחים, ייעול התהליך, עמידות גבוהה יותר לתרחישי קיצון, הבטחת תפקוד המט"שים בעת חירום.

3. קביעת אמות מידה אחידות. צורך חשוב שעלה בתוכנית האב לביוב הוא קביעת אמות מידה לתכנון, תחזוקה ותפעול מט"שים, מאחר וכיום אין בישראל הנחיות אחידות שיבטיחו תכנון מספיק ונאות לתפעול נכון ולהפקת קולחים ובוצה באיכות הנדרשת באופן עקבי. הנחיות אלה ישמשו כלי עזר למתכננים ויסייעו לוועדת השיפוט לקבל החלטה הנוגעת לאישור תהליכים עתירי השקעה. המטרה היא לשפר את איכות הקולחים מעבר לתקנות הקיימות ולעמוד בסטנדרטים בין-לאומיים, דוגמת דרישות להרחקת נגיפים, אי ניטור מתכות, ניטור מיקרו-מזהמים שאינם מנוטרים בקולחים בארץ, והבדלים בחלק מערכי הסף והפרמטרים הנדרשים לניטור. ישנן כמה מדינות בעולם שאף מיישמות טכנולוגיות מתקדמות יותר (טיפול רביעוני) לטיפול בשפכים, בעיקר למיהול ולצורכי שתייה בשימוש בלתי ישיר.

4. שיפור איכות קולחים. ניתוח כלכלי של שלוש חלופות לטיפול להרחקת נגיפים הראה כי הקמת מערכת MBR היא המשתלמת ביותר, לכן בעת הגשת תוכנית למט"ש חדש או להרחבה ולשדרוג של מט"ש קיים, הומלץ לבחון חלופות שלפחות אחת מהן תהיה בשיטת MBR. יצוין כי תקנות הקולחים מחייבות שימוש בטכנולוגיה מיטבית ככזאת המרחיקה שישה סדרי גודל של נגיפים.

5. טיפול בבוצה. כמות הבוצה הגולמית המתקבלת מתהליכי השיקוע והטיפול הביולוגי במט"שים צפויה לגדול פי 2.4 עד שנת 2030, ופי 3.7 עד שנת 2050, ובכך לעבור את הקיבולת של שלושת מתקני הקומפוסטציה הפתוחה הקיימים. לאחר בדיקת היתכנות סטטוטורית וכלכלית הומלץ להקים מתקנים מרכזיים לטיפול בבוצה ב-5 מט"שים: באר שבע, אשדוד, דרום שרון מזרחי, עכו ועפולה. יצוין שאלה אינם המט"שים היחידים מבחינת רשות המים ומשק הביוב להפוך למרכזי טיפול בבוצה, והיא מעודדת יוזמות להקמת מרכזים נוספים.

6. הרחבת שימושי הבוצה. מעבר לפוטנציאל צריכת הבוצה המטופלת המשמשת ברובה כדשן בחקלאות, הומלץ בתוכנית האב לקדם וליישם פתרונות קצה נוספים לטיפול ושימוש בבוצה, דוגמת מתקני שריפת בוצה ותהליכים תרמיים להפקת אנרגיה. לשם כך דרושה התאמת רגולציה ועידוד יזמים להקים מתקנים.

7. אומדן ההשקעות עד לשנת 2040. סכום ההשקעות הצפויות למימוש ופיתוח התוכנית של משק הביוב הוא כ-15 מיליארד ₪ עד שנת 2040, ובכלל זה הקמה ושדרוג של תשתיות ביוב, מט"שים וקווים (לא כולל תשתיות קולחים ועלויות פירוק מט"שים מבוטלים), לפי חלוקה של 13 מיליארד ₪ להשקעה במט"שים ו-2.04 מיליארד ₪ נוספים במערכות הולכה.

עם פרסום תוכנית האב למשק המים והביוב, ישראל עושה צעד נוסף לטיפול יסודי בשפכים ולניהול משאב יקר באזור דל מים בדרך ליישור קו עם סטנדרטי איכות הנהוגים במדינות המפותחות. ענף המט"שים עובר אסדרה הכרחית על מנת לשמור על סביבה נקייה וחברה בריאה בעולם מתקדם טכנולוגית, מה שפותח חלון הזדמנויות ליזמים בהקמה, בשדרוג ובתפעול מט"שים. היכרות עם השינויים בענף ועם התקינה החדשה תאפשר לכם תכנון נכון, התמודדות עם אתגרים ומיקסום היכולות של המט"ש כדי להנהיג יעילות תפעולית, איכות קולחים טובה יותר ואופטימיזציה כלכלית.

תוכנית אב חדשה לישראל: פורסמה התוכנית שמסדירה את משק הביוב עד לשנת 2075

החזון של התוכנית שם דגש על שינויים במדיניות ובפריסת המכונים לטיהור שפכים ושיפור איכות מי הקולחים. התוכנית כוללת גם אומדני השקעות הנדרשות ליישומה, ואלה עיקריה

ניהול משק הביוב והקולחים בישראל הוא מרכיב קריטי בקיימות סביבתית ובבריאות הציבור. יחד עם אקלים צחיח וקצב גידול האוכלוסייה המהיר, ישראל ניצבת בפני אתגרים גדולים במשק הביוב: אוכלוסיית ישראל צפויה להכפיל את עצמה בשלושת העשורים הקרובים, ועל מנת לייצר קיימות וסביבה בריאותית לדורות הבאים יש לדאוג לתכנן את תשתיות המים והביוב העתידיות כבר מהיום.

זו הפעם הראשונה שרשות המים ומשרדי ממשלה נוספים חברו יחד לגבש מדיניות ולהסדיר תוכנית למשק הביוב ברמה הארצית בראיה ארוכת טווח, העוסקת בשפכים גולמיים, דרך קולחים ועד בוצה, כולל מתן מענה ראוי לשפכים חוצי-גבולות. התוצאה: תוכנית אב שתיתן מענה לטיפול בכל משק הביוב והקולחים בישראל עד שנת 2075, אשר מוסדרות בתוכה אפשרויות פיתוח לצד אומדני ההשקעות הנדרשות למשק עד שנת 2040.

חשיבות התוכנית היא בניהול ותכנון של משק הביוב באזור דל מים. מטרותיה הן להציג את ההשקעות הנדרשות ולהיערך לתקצובן, לוודא שמשק הביוב – והמתקנים לטיפול בשפכים בפרט – לא יהוו חסם לדיור, להגביר את מוכנות משק הביוב לאירועי כשל ושעת חירום, וכן לממש את מחויבות המדינה כלפי אזרחיה לחיים בסביבה בריאה. את כל אלה ניתן לעשות רק בניהול נכון ששם דגש על כך ששפכים לא יוזרמו לנחלים, שמי הקולחים יהיו ברמה גבוהה ושהבוצה שמדשנת את החקלאות לא תזהם את הקרקע, את הגידולים ואת מי התהום.

ההמלצות המרכזיות המרכיבות את תוכנית האב נחלקות ל־ 4 תחומים:

מתקנים לטיפול בשפכים (מט"שים) – אם עד כה הוקמו מט"שים מקומיים לטיפול בשפכים, תוכנית האב יוצרת, לראשונה, פריסה מרחבית מיטבית שלהם בראייה אזורית וארצית. אחת המסקנות המרכזיות של העבודה על התוכנית היא שמבחינה הנדסית, כלכלית וסטטוטורית נכון יותר לרכז את השפכים במרכזים גדולים ומשודרגים טכנולוגית. זאת לטובת הגברת רמת הבקרה ואיכות הקולחים, ייעול התהליך, עמידות גבוהה יותר לתרחישי קיצון, הבטחת תפקוד המט"שים בעת חירום וכן מניעת חסמי דיור, שכן מתקנים קטנים מהווים מפגע או חסם פיתוח. על מנת לממש את המדיניות החדשה יאוחדו, ייסגרו ויבוטלו כ-24 מט"שים קטנים, ואילו כ-65 מט"שים ישודרגו ויורחבו לצורכי הגדלת קיבולת ועמידה בספיקות הצפויות.
בתוכנית מוצג מתווה לניהול משק הביוב הכולל הקמה של חברות ביוב אזוריות, ובנוסף, כוללת תוכנית האב גם אמות מידה לתכנון, תחזוקה ותפעול מט"שים, מאחר וכיום אין בישראל הנחיות אחידות שיבטיחו תכנון נאות ותפעול נכון שלהם, לצד הפקת קולחים ובוצה באיכות הנדרשת באופן עקבי ובהתאם לטכנולוגיות המתאימות ביותר לכל מט"ש.

שיפור איכות קולחים – ישראל היא המדינה המובילה בעולם בשימוש חוזר בקולחי מט"שים, בעיקר לצרכי השקיית תוצרת חקלאית. תקנות בריאות העם קובעות את איכות הקולחים המותרת להשקיה, אך נכון לשנת 2022 העמידה בתקנות אינה מלאה: כ-70% מנפח השפכים הגולמיים עוברים טיפול לאיכות השקיה ללא מגבלות. בהיעדר טיפול מתאים לקולחים, עלולה להיגרם פגיעה באיכות הקולחים והבוצה שתשפיע על גופי מים ומקורות מי שתייה, קרקעות, תוצרת חקלאית ובריאות הציבור. תוכנית האב כוללת מדיניות עדכנית להפחתה מיטבית של נגיפים, ובחינת הצורך בעדכון ערכי איכות קולחים מעבר לתקנות הקיימות, תוך עמידה בסטנדרטים בין-לאומיים. המלצות התוכנית כוללות התייחסות למיקרו-מזהמים, בחינת הטמעת טכנולוגיות טיפול מתקדמות לשפכים ולקולחים, ובחינת היתכנות ומדיניות לשימושים נוספים בקולחים.

ניהול משק הבוצה – הבוצה הגולמית המתקבלת מתהליכי השיקוע והטיפול הביולוגי במט"שים משמשת ברובה כדשן בחקלאות. על סמך חישוב כמויות הבוצה הצפויות בהתאם לספיקות השפכים החזויות במט"שים בארץ, כמות הבוצה צפויה לגדול פי 2.4 עד שנת 2030, ופי 3.7 עד שנת 2050, ובכך לעבור את הקיבולת של שלושת מתקני הקומפוסטציה הפתוחה הקיימים. במסגרת תוכנית האב נעשתה בדיקת היתכנות סטטוטורית וכלכלית להקמת מתקני טיפול בבוצה במט"שים מרכזיים, ומסקנותיה הצביעו על 5 מט"שים בפריסה ארצית בהם מומלץ לשקול להקים מתקנים מרכזיים לטיפול בבוצה. בנוסף, התוכנית ממליצה לקדם טכנולוגיות נוספות לטיפול ושימוש בבוצה, דוגמת מתקני שריפת בוצה ותהליכים תרמיים להפקת אנרגיה. היבט נוסף הוא בחינת אפשרות שינוי האסדרה ביחס לאיכות הבוצה, שימושיה ושינוע להבטחת כלל ההיבטים הסביבתייים והבריאותיים.

תוכנית ההשקעות – סכום ההשקעות הצפויות למימוש ופיתוח התוכנית של משק הביוב הוא כ-15 מיליארד ₪ עד שנת 2040, ובכלל זה הקמה ושדרוג של תשתיות ביוב, מט"שים וקווים (לא כולל תשתיות קולחים ועלויות פירוק מט"שים מבוטלים), לפי חלוקה של 13 מיליארד ₪ להשקעה במט"שים ו-2.04 מיליארד ₪ נוספים במערכות הולכה.

לסיכום, חזון תכנית האב למשק הביוב מדגים גישה הוליסטית וחשיבה קדימה לניהול המים. באמצעות התמקדות במסגרות חקיקה, בטכנולוגיות מתקדמות ובפרקטיקות בנות קיימא, ישראל תמשיך להוביל בניהול שפכים וקולחים, ותהווה דוגמה למדינות אחרות המתמודדות עם אתגרים דומים. מחויבות זו לקיימות מערך הביוב חיונית לא רק לשמירה על איכות החיים והסביבה אלא גם להבטחת אספקת מים אמינה ובטוחה לדורות הבאים.

הדבר החם הבא: תשתיות כחולות ברשויות מקומיות

למרות ימי גשם מועטים מדי שנה, ערים רבות סובלות מהצפות חוזרות ונשנות כשהגשם מגיע. התשתיות עולות על גדותיהן ונגרמים נזקים אדירים לכבישים ולרכוש, ואף לאבדות בנפש. רק בשביל לסבר את האוזן, לפי נתוני רשות שוק הון ביטוח וחסכון בין השנים 2010-2018 חברות הביטוח שילמו פיצויים בגין נזקי טבע, ובפרט נזקי הצפות בסך 3.5 מיליארד שקל.

אם מסתכלים קדימה, השמיים קודרים אפילו יותר. צפויה עלייה בתדירות אירועי קיצון אקלימיים, לצד בניה מאסיבית. שני אלו ביחד יובילו לכך שנפחי מי הנגר בזמן אירועי גשם ימשיכו לגדול, כאשר התשתיות כבר היום לא מתאימות ולא יכולות להכיל את המים.

יש פתרון – ניהול מי הנגר באמצעות תשתיות כחולות
במאמר מקיף שכתבנו בנושא ביחד עם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי סביבה, סקרנו את פתרון התשתיות הכחולות ואת האופן שבו ניתן לממן את הקמתן.
אבל מה זה בכלל תשתית כחולה? מדובר בכל תשתית עירונית שמיועדת לאגירה, ויסות, השהיה, אידוי או חלחול של מי נגר בשטחים הציבוריים הפתוחים. לרוב תשתיות כחולות נמצאות בתוך שטחי פארקים עירוניים, בהם: אגמים, בריכות חורף, כיכרות מים ונחלים.

תשתית כחולה יכולה להיות פתרון מבוסס טבע לבעיית מי נגר. הפתרון הזה מקובל בעולם וגם בארץ יש ערים שכבר מאפשרות לתושביהן ליהנות ממקור מים שמהווה תשתית כחולה: פארק האגמים בראשון לציון, פארק עמק הצבאים בירושלים, בריכת חורף "באסה" בפארק הרצליה ובריכת מכללת לוינסקי בצפון תל אביב.

 

גשם של תועלות
אמנם רשויות רבות מתמודדות עם מורכבות ההוצאה לפועל של תשתיות כחולות, אבל המאמץ משתלם כי יש להן ערכים רבים. לצד היותן אמצעי לניהול נגר, הן מספקות תועלות כלכליות, סביבתיות, בריאותיות וחברתיות משמעותיות. בואו נראה.

צמצום נזקי ההצפות – תכנון מושכל של תשתיות מי גשמים ושיטפונות יצמצם את מקרי ההצפות ומכאן יוביל לצמצום נזקים ותביעות נזיקין.

העלאת ערך הנדל"ן – לשטחים פתוחים ציבוריים יש השפעה חיובית על ערך הנכסים בקרבתם, ועוד יותר מכך כאשר יש קרבה למים. הנוף של פארק הירקון, למשל, העלה את ערך הדירות בשכונת בבלי בתל אביב בכ-5% אחוזים.

העצמת פוטנציאל הפיתוח – לדוגמא, בשנת 2021 היו עשרות אלפי יחידות דיור ומאות אלפי מ"ר של שטחי מסחר ותעסוקה שקידומם מותנה במציאת פתרונות ניהול נגר מספקים. פיתוח פארק מאפשר ומעודד מיזמי מסחר, הסעדה וחניונים, לצד מיזמים עסקיים נוספים. בנוסף, פיתוח עסקי מוביל להגדלת הרווח ממס, הגדלת אפשרויות תעסוקה וחיסכון פוטנציאלי בדמי אבטלה, ביטוח לאומי והבטחת הכנסה.

צינון פני העיר ושיפור איכות האוויר – גופי מים נרחבים ורדודים בתחומי העיר תורמים לצינון הטמפרטורה והפחתת תופעת איי חום עירוניים, שמחריפה עם הבינוי המואץ וצפויה להחריף עם שינוי האקלים. בנוסף, מזג אוויר נעים מעודד הליכה ורכיבה והפחתת שימוש בתחבורה.

תועלות נוספות ימצאו הרשויות בחסכון בהוצאות תיעול ובתשלומי ביטוח, טיוב איכות מי הנגר, מניעת זיהום הנחלים והחופים, שיקום הטבע העירוני והמגוון הביולוגי ותועלות חברתיות מגוונות כשבראשן תרומה לבריאות הציבור.

 

איך מממנים את זה?
המאמר סוקר את אפשרויות המימון העומדות בפני הרשויות לטובת הקמת תשתיות כחולות. המימון מתבסס על שילוב בין מקורות פנימיים מוניציפליים והיטלים קיימים שניתן לייעד לנושא, ובין מקורות ממשלתיים, כגון קרנות ממשלתיות ייעודיות. כמו כן, הוא סוקר מקורות משותפים פוטנציאליים נוספים, כגון רשויות ניקוז, חברות תשתיות וגורמים פילנתרופיים המקדמים כיום את הנושא.

על אף האתגרים בדרך, המחסור התקציבי והיעדר תכנית אב בחלק מהרשויות, חשוב לזכור שתכנון מקומי נכון להקמת תשתיות כחולות מגלם בתוכו פוטנציאל רווח כלכלי, חברתי ובריאותי לטווח הרחוק ובהרבה מהרשויות כדאי לעשות את המאמץ, לחשוב קדימה, לתכנן ולהוציא אל הפועל תוכניות מסוג זה.

 

למאמר המלא בנושא כלים פיננסיים למימון תשתיות כחולות ברשויות מקומיות

3 שנות ניטור: מי מזהם את אגן איילון?

המאבק על הפסקת זיהום מי הים, לצד טענות שהופנו כלפי עיריית תל אביב ואיגודן, הוביל אותנו לפרויקט סביבתי חשוב ורחב היקף בו מיפינו, דגמנו ואיתרנו את המזהמים העיקריים של הנחלים והים באגן הירקון-איילון, מוכנים לצלול פנימה?

מי מזהם את הים שלי? שאלה טובה וחשובה.
כולנו רוצים להיכנס לים נקי, ליהנות מחופים פתוחים בעונת הקיץ ולטייל בנחלי ישראל ללא חשש מזיהום המסכן את בריאותנו. הבעיה היא שבפועל מקורות רבים מזהמים את הנחלים על בסיס קבוע, ומאחר וכל הנחלים זורמים לים… ובכן, ההמשך ברור.
המזהמים העיקריים הם מרזבים בבתי אב המחוברים באופן לא חוקי למערכות ביוב, מפעלים אשר נגר עילי הזורם מהם מזוהם, מכוני טיהור שפכים הממוקמים מעל כל נחל בישראל, אשר חורגים מתקן הזרמת השפכים המותר להם, וחיבורים צולבים של קווי ביוב עם קווי ניקוז.
הזרמות קבועות של קולחים ושפכים אל הנחלים "מתחזקות" אוכלוסיות מיקרו-אורגניזמים במים, מגיעות אל הים באירועי שטפון והתוצאה – זיהום מי הים.

הטענה העיקרית לזיהום חופי תל אביב-יפו הופנתה אל איגודן, האחראית על הולכת שפכים מכל תאגידי המים של גוש דן לכיוון השפד"ן. הטענה מגיעה מכיוון שבמעמקי הים התיכון, כקילומטר אל תוך הים, נמצא צינור תת מימי המחובר לתחנת שאיבה של איגודן. צינור זה מהווה מוצא חירום להגלשות נגר מהול בשפכים. הצינור הותקן במרחק זה כדי לצמצם למינימום את השפעתו על הזיהום החופי. הגלשות החירום מתרחשות מאחר ותשתית הביוב  נועדה להוליך ספיקות נמוכות משמעותית מספיקות הניקוז. חיבורים צולבים בין המערכות וחיבור מרזבים אל מערכות הביוב גורמים לכך שבכל יום גשם משמעותי, המערכת של איגודן מוצפת בנגר ולא מצליחה לקלוט את כל השפכים, שבלית ברירה מגיעים לים. במטרה לבחון את היקף המזהמים ולהבין מה חלקו של כל מזהם, הוזמנו ביחד עם חברת קנדו, לבצע פרויקט ניטור ייחודי, שמבוצע לראשונה בישראל בהיקף כזה נרחב.

אז מה עשינו?
הנחת העבודה שלנו הייתה כי לא רק מערכות הביוב סובלות מחיבורים צולבים, מערכות הניקוז בכל האגן (והארץ) סובלות ממיהול השפכים במי הגשם, וכך בימי גשמים מערכות הניקוז בכל הערים מזרימות אל הנחלים נגר עילי מהול בשפכים. על מנת לברר מהי ההשפעה של שפך הירקון, של איגודן ושל מערכת הניקוז על חופי תל אביב ועל איכות המים, יצאנו בפרויקט רחב היקף שהתחיל בדצמבר 2020. הקמנו רשת תחנות ניטור ומדידה לאורך אגן איילון וערי המרכז, ובה 30 תחנות הידרומטריות למדידת ספיקה ודיגום איכות מים. עד היום ביצענו ניטור בלמעלה מ- 25 מהלכי גאות.
על בסיס נתוני הפרויקט בוצע מודל ניתוח פיזור מזהמים בים, בחנו את השפעת ניקוזי החורף על חופי תל אביב-יפו, ביצענו ניתוח כניסת מזהמים לנחלי איילון-ירקון ולניקוז תל אביב לצד ניטור מי נחלים, במטרה לאתר מקורות זיהום. הצלחנו לבחון מה היא תרומתה היחסית של כל עיר ועיר באגן איילון בעונת חורף. ביצענו בדיקות איכות מים והצבנו מודל הידראולי לחישוב הספיקות והערכת עומס המזהמים המגיעים לים התיכון דרך המערכת הנחלית ומובילי הניקוז.

מה גילינו במהלך המדידות?
מצאנו שהזרמות קולחים מהמטשי"ם לנחלי איילון ירקון מהוות מעל 20% מעומס הנוטריינטים המגיעים לים התיכון, מול 10% ממוצא הגלשות החירום ברידינג. מצאנו גם שמט"ש רמת השרון לא מקיים הזרמות קבועות של קולחים אל הנחל, אבל באירועי גשם כן מהווה את אחד הגורמים המזהמים המרכזיים באגן.תחנת נחל בית עריף נרשמה כמזהמת ביותר ברמה העונתית בנוטריינטים ומתכות כבדות, וגם ריכוזי הקוליפורמים שנמדדו בה עברו באופן משמעותי את התקנים המותרים.ראינו גם שנחלים שנמצאים במורד אזורי תעשיה, סובלים מריכוזי מתכות כבדות שחורגים גם הם מהתקן והופכים לסכנה בריאותית מתמשכת. כ- 70% מהדגימות שאספנו במהלך 3 עונות גשומות חרגו מתקן ההזרמה לנחלים או לים, בהיבט זיהום קוליפורמי המעיד על זיהום שמקורו בשפכים.

מה אפשר וחשוב לעשות כדי לשפר את איכות מי הים והנחלים?
הפן החיובי הוא שבעזרת מערכות הניטור אנחנו יכולים לאתר חיבורים צולבים של קווי ביוב וניקוז, לדעת היכן מתרחשות דליפות נגר למערכת הביוב, להצביע על הגורמים המזהמים ביותר והמקומות שבהם נדרשת הגברת אכיפה ופיקוח. הידע שאספנו, מספק כלים עבור מקבלי החלטות לפעול לשיפור איכות מי הנחלים, להפחתת הזיהום במי הים ומכאן גם לקידום השמירה על חופי ים פתוחים ואיכותיים לכלל הציבור.


חזרה למעלה