ייעוץ סביבתי

בתום עשור: כמה מפעלים ואתרים עומדים בקריטריונים של הפרדת חומרים מסוכנים ממגורים ומוסדות ציבור?

מפעלים ואתרים המחזיקים בחומרים מסוכנים בכמויות גדולות מהווים סיכון לחיי אדם, אך יישום מדיניות מרחקי הפרדה ממקורות סיכון נייחים הביא להוצאה של כ-750,000 איש מטווחי סיכון אפשריים. כך זה נעשה:

בשנת 2011 פרסם האגף לחומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה את מדיניות מרחקי הפרדה ממקורות סיכון נייחים. מטרת המדיניות היתה להגן על הציבור והסביבה מפני אירועים אפשריים של חומרים מסוכנים, תוך הטמעה של מרחקי הפרדה מינימליים בין מקורות סיכון לבין האוכלוסייה.

בשנים שקדמו לקביעת המדיניות התמודד המשרד להגנת הסביבה עם מקרים רבים של קרבה מסוכנת בין מקורות הסיכון, בהם מפעלים ואתרים המחזיקים בחומרים מסוכנים בכמויות גדולות, לבין רצפטורים ציבוריים – שם כולל למגורים, מוסדות ציבור וכדומה. אם בעבר הם היו מרוחקים מאותם מפעלים ואתרים, הרי שהפיתוח העירוני המואץ יצר ריבוי מקרים של התקרבות בין שימושי הקרקע השונים.

 

אופן יישום מדיניות מרחקי הפרדה

עם תחילת יישום המדיניות, המשרד להגנת הסביבה מיפה 350 אתרים המחזיקים חומרים מסוכנים בכמויות גדולות, העוברים את הרף שנקבע במדיניות. אתרים אלה נדרשו לערוך סקר מרחקי הפרדה, במסגרתו חושבו טווחי סיכון הנובעים מחומרים מסוכנים בתרחישים של שחרור גז רעיל, שריפה או פיצוץ של חומרים מסוכנים.

אותם אתרים נדרשו לבחון האם בטווחי הסיכון שחושבו נמצאים רצפטורים ציבוריים, ואם לא היו כאלה בטווח הסיכון, המקור נחשב לכזה שעומד במדיניות מרחקי הפרדה. אתרים שנמצאו כלא עומדים במרחקי ההפרדה, כלומר שנמצא רצפטור ציבורי בטווח הסיכון שחושב – נדרשו להכין תוכניות להפחתת הסיכון מהם. התוכניות השונות כללו החלפת חומרים, צמצום כמויות חומרים מסוכנים או התקנת והפעלת אמצעים טכניים שיכולים לצמצם נזק אפשרי מאירוע חומרים מסוכנים. יישום התוכניות הללו על ידי המפעלים התבטא בהוצאה של אוכלוסייה מטווחי הסיכון.

עשור ליישום המדיניות

בתום עשור סיכם המשרד להגנת הסביבה את השנים בהן יושמה המדיניות בסיוע חברת DHV MED. החברה ניהלה עבור המשרד את המידע, וביצעה הערכות סיכונים מחומרים מסוכנים, ניתוחי GIS ואומדנים כלכליים.

בניית סטטוס יישום
השלב הראשון בבניית דוח היישום היה להבין מהו סטטוס היישום של כל מפעל מבין 350 המפעלים והאתרים המחזיקים חומרים מסוכנים בכמויות גדולות, תוך בנייה של דוח ברור הניתן לניתוח לגבי כל המפעלים. בעבודת ניתוח זו נמצא כי תוך עשור של יישום המדיניות, 99% מהאתרים שעליהם הוחלה המדיניות עומדים כיום במדיניות מרחקי הפרדה (אחוז אחד נמצא עדיין בתהליכי עבודה לקראת יישום מלא).

אומדן עלויות יישום המדיניות
על מנת לבחון מה היו עלויות יישום המדיניות על המפעלים, הועברו שאלונים לקבוצת מדגם של מפעלים שנדרשו במדיניות מרחיק הפרדה. מתוך התשובות שהתקבלו נבנה מחירון עלויות ליישום הדרישות הסביבתיות השכיחות לעמידה בדרישות מדיניות מרחקי ההפרדה לפי סוגי הפעילויות. המחירון כלל את העלויות להכנת סקר ראשוני למרחקי הפרדה וכן עלויות לאמצעים המרכזיים להפחתת הסיכון. בשלב הבא הורחב אומדן העלויות לכלל המפעלים, תוך השוואה של סוגי המפעלים וסוגי האמצעים ששימשו להפחתת הסיכונים. בסיכומו של דבר נמצא כי העלויות של התעשייה נאמדות בכ-70 מיליון ש"ח, מהם 65 מיליון הושקעו באמצעים להפחתת הסיכון (43 מפעלים) והיתר בביצוע סקרים (316 מפעלים).

הערכת הפחתת הסיכון לאוכלוסייה
בנוסף, נערכה בחינה של הפחתת הסיכון לאוכלוסייה בעקבות פעולות שמפעלים בוצעו על מנת לעמוד בדרישות המדיניות. הערכה זו כללה מספר שלבי עבודה:

1. נבחנו השטחים וכמות האוכלוסייה המתגוררת בהם שנמצאו בטווחי סיכון ממקורות הסיכון על גבי GIS. פעם אחת נערך החישוב לפי טווחי הסיכון לפני שבוצעו פעולות הפחתת הסיכונים, ופעם שנייה על בסיס טווחי הסיכון החדשים, לאחר הפחתת הסיכונים.
2. נבחנה קבוצת מדגם הכוללת כשליש ממקורות סיכון. הקבוצה כללה אתרים ממחוזות שונים ומסקטורים תעשייתיים שונים.
3. עבור כל מקור סיכון נבחר מקור מקבוצת המדגם להשוואה (על סמך סוג פעילות דומה או סוג החומר במפעל). באמצעותו הוערכה הפחתת הסיכונים הבאה לידי ביטוי באוכלוסייה ושטחים שיצאו מטווחי הסיכון. התועלות למפעלים אלו נקבעו תוך יצירה של מכפילים מתאימים לגבי אוכלוסייה ולגבי השטחים שהוסרו מהם סיכונים.
4. בעבודה נלקח בחשבון כי עבור מספר מקורות סיכון סמוכים עלולים להימצא שטחים חופפים בהם הופחתו הסיכונים. על מנת להימנע מספירת תועלת כפולה, נעשתה בחינה למקבצים גאוגרפיים של מקורות הסיכון.

סיכומו של דבר
המדיניות הגדירה לראשונה בישראל קריטריונים ברורים ואחידים למהות סיכון קביל לאוכלוסייה כתוצאה מפעילות תעשייתית בחומרים מסוכנים, וכן את אומדן מרחק ההפרדה הנדרש בין עיסוק בחומרים מסוכנים לאוכלוסייה. זאת תוך התחשבות בצורכי הפיתוח בישראל ומזעור המגבלות על שימושי קרקע בהינתן משאבי קרקע מוגבלים.

מעבודת הסיכום והניתוח עולה שבתום עשור של יישום המדיניות, 99% מהאתרים אכן מיישמים את המדיניות, עומדים בקריטריונים, ולא יוצרים סיכון בלתי קביל לסביבה. יישום המדיניות הביא להוצאה של כ-28,000 איש מטווחי סיכון אפשריים של סכנת מוות מאירועי חומרים מסוכנים אפשריים והוצאה של כ-740,000 איש מטווחי סיכון אפשריים של תסמינים חמורים.