כל נחל צריך מנהלת

השקעות בשיקום נחלים עשויות לרדת לטמיון ללא גוף שאחראי על שימור ותחזוקת הנחל גם ביום שאחרי השיקום. כמה כסף צריך להשקיע בתחזוקה, מי יממן את העלויות ואיך ניתן להגדיל את ההכנסות?

שיקום נחלים הוא משימה לאומית ששומרת על משאבי הטבע שלנו, משקמת בתי גידול ותורמת למרחבי פנאי לרווחת הציבור. אבל כמו בכל פרויקט תשתיתי, גם בשיקום נחלים, הכרחי להמשיך ולתחזק גם אחרי "גזירת הסרט", שלב שלעיתים רבות מדי אינו נלקח כלל בחשבון. שיקום הנחלים אינו מהלך חד־פעמי בלבד, הוא חייב להיות מלווה במחשבה על היום שאחרי השיקום, על העלויות שיידרשו לתחזק את ההשקעה בנחל ועל זהות השותפים ארוכי-הטווח במימון עלויות אלה.

משאב לאומי – מימון ציבורי

נחלים הם משאבי טבע פתוח, המספקים שירותי מערכת אקולוגית רבי ערך, אך מתקיימים מחוץ לכלכלת השוק, כך שבדרך כלל הצרכנים אינם משלמים על הגישה ועל ההנאה מהם. מאחר שמדובר במוצר ציבורי, הם מתבססים על מימון ממשלתי ומוניציפלי, והתוצאה היא מימון בחסר. זו אינה בעיה ישראלית בלבד, וההסתמכות על מימון ציבורי מדאיגה גם מדינות באירופה, אך בישראל צורכי התחזוקה מורגשים ביתר שאת, בעיקר בשל השלכת פסולת רבה לאורך הנחלים וגרימת נזקים.

בשנים האחרונות ישראל מגבירה את ביצוע ההשקעות הנדרשות בשיקום נחלים, אולם ללא תכנון מראש של מימון לתפעול ותחזוקה של הנחל לטווח הארוך – אותן השקעות ייפגעו.

אפשר לחלק את סוגי העלויות הדרושות לשלב התפעול והתחזוקה לשני סוגים:

1. מניעה שוטפת של נזקים, דוגמת: פינוי פסולת, גיזום לטובת נגישות, ניקיון ומניעת זיהום בנחל, ניהול קהל ואכיפה, מניעה וחסימה של רכבי שטח באופן לא חוקי וכן תיקון והחלפת מתקני חוץ כתוצאה מוונדליזם.

2. הגדלה שוטפת של התועלות לציבור, כמו הדרכה בכניסה, אירועים קהילתיים בנחל, חינוך והסברה ופיתוח שירותי תיירות.

המודל הכלכלי של מנהלת נחל

על מנת להגיע להסכמות לגבי חלוקת מקורות המימון לעלויות ולהבין כיצד מתחלקת האחריות על הרכיבים השונים בשמירה וניהול הנחל המשוקם, המודל המתפתח כיום בישראל הוא מנהלת נחל. מנהלת נחל היא גוף שאינו סטטוטורי, המתבסס על הסכם משפטי. בתחילה, הסכם שיתוף הפעולה מאפשר לקדם את החזון התכנוני, ובהמשך – כאשר נדרשות הוצאות משותפות – יש להקים תאגיד. המנהלת אחראית לשמירה על הנחל, מקיימת ישיבות תקופתיות, מבצעת פניות מתואמות לגורמי חוץ, כולל גיוס מימון, ומקבלת החלטות בהסכמה לגבי פיתוח ופעילות בשטח.

בישראל ישנן מספר מנהלות נחל בודדות בלבד, והנושא עדיין לא מפותח דיו. המנהלות הקיימות בישראל מאגדות יחד את השותפים המקומיים, כאשר בדרך כלל מדובר ברשות המקומית בתחומה עובר הנחל, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל ורשויות ניקוז ונחלים, לפי המיקום והרלוונטיות.

התכנון המקדים והמתואם במנהלת מאפשר להעריך מראש את העלויות הדרושות לתפעול ותחזוקה, לתעדף אותן ולקבוע חלוקת מימון הוגנת, כך שניתן להגיע להסכמות על סכום שנתי מינימלי שיאפשר תחזוקה מונעת, ולא רק תחזוקת שבר. כמו כן, הוא מאפשר לתכנן מראש מקורות הכנסה פוטנציאליים וחלוקת גבייה, לדוגמה: דמי חניה בכניסה או פיתוח פעילויות תיירות בזכיינות והתאמתן לאופי המקום. אין כמעט דוגמאות בישראל לאתרי טבע עצמאיים כלכלית המתבססים על הכנסות עצמיות בלבד (למעט אתרים בולטים של רשות שמורות הטבע והגנים), לכן הדיאלוג בין השותפים במנהלת מאפשר לחלק את העול הכלכלי של המימון השוטף על בסיס היתרון היחסי של כל שותף.

כמה עולה לתחזק נחל משוקם?

ניתן לסווג את הוצאות התחזוקה לשלושה תחומים עיקריים. על בסיס מגוון פרויקטים בהם היינו מעורבים, אנו מעריכים כי בממוצע 40% מהעלויות מוקדשות למימון פינוי הפסולת, שבו נושאת בדרך כלל הרשות המקומית; 30% מוקצים לכוח האדם, כשהנושאת במימון היא מנהלת הנחל; ו- 30% נוספים מושקעים בכל שאר הרכיבים, בהם נושאות בדרך כלל מנהלת הנחל ורשות הניקוז: מימון גינון, אחזקה וכלליות.

מניתוח שערכנו בכ-15 פרויקטים של שיקום נחל / הקמת פארק מבוסס מים, אנו מעריכים כי עלות התחזוקה והתפעול השנתית הממוצעת לשטח בפיתוח אינטנסיבי הוא כ-9,500 ₪ לדונם, ובשטח אקסטנסיבי הוא כ-850 ₪ לדונם. כמובן שבכל סוג פיתוח הטווח הוא רחב יותר, ותלוי ברכיבי הפיתוח בפועל, באינטנסיביות השימוש וברמת השירות המתוכננת.

מעבר להסתכלות "מלמעלה", חשוב לתכנן ולפרוט את העלויות גם "מלמטה": בטבלאות הבאות מפורטים סוגים שונים של עלויות שרצוי להביא בחשבון בתכנון תחזוקה של שטח פתוח לצד נחל. כל פרויקט יכול להעריך את הכמויות הרלוונטיות מכל סוג עלות לאזור המתוכנן, ולהגיע להערכה כוללת של עלויות נדרשות לשנה ממוצעת.

מקטינים הוצאות עתידיות כבר בשלב תכנון

על מנת לצמצם את עלויות התפעול והתחזוקה הצפויות לאחר שיקום הנחל, ישנם מספר צעדים בהם מומלץ לנקוט כבר בשלב התכנון:

– הצבת מתקנים עמידים ומערכות בעלות תחזוקה נמוכה
– חסימת אפשרות גישה לרכבי שטח וטרקטורונים
– איסור על הדלקת אש באתר, אשר יכולה להגדיל תקלות שריפות, עלויות ביטוח ועלויות פסולת
– התקנת מערכות מים וביוב פשוטות, שכן משאבות וצינורות מועדים לתקלות וסתימות
– הטמנת צינורות ממערכות השקיה מתחת לקרקע על מנת להקטין נזקים מחיות בר
– הקפדה על בריכות ואיגומים מעל מטר עומק למניעת התפתחות קנים
– חיבור מסודר לתשתית ביוב, כולל תחנת שאיבה, יכול להקטין עלויות ביוב.

דרכים להגדלת הכנסות

מאחר שרוב האתרים בישראל אינם מבוססי הכנסות עצמיות, יש צורך דחוף בפיתוח מקורות מימון יציבים נוספים לתמיכה בשלב התפעול והתחזוקה, שהנחלים יוכלו להסתמך עליהם. רעיונות שמוצע להמשיך ולפתח בהקשר זה יכולים להיות:

1. החברה להגנת הטבע מקדמת מיזם לקרן תחזוקה ממקור פילנתרופי או ציבורי המבוססת על תשואה כספית מהשקעה. לעיתים קל יותר לגייס כסף באופן חד פעמי מפילנתרופים להשקעות פיננסיות, מאשר תקציב קבוע שיעבור מדי שנה. את הכסף המגויס ניתן להשקיע באפיק מניב, ומהתשואה הזו לייצר הכנסה קבועה לתחזוקה שמייצרת ודאות לאורך זמן. במידה והמדינה היתה מסייעת במימון במודל מטצ'ינג בנושא זה, הדבר עשוי היה להקל ולקדם את הרעיון. מטצ'ינג כזה יכול להיות מגויס למשל באג"ח ירוק, כפי שבוצע לראשונה לפני כמה שנים על ידי משרד האוצר עבור רכבת ישראל.

2. הקצאת כספים לניקיון נחלים מקרן הניקיון. ניקיון נחלים עומד בצורה מלאה במטרות הקרן, ונכון היה לפרוץ את החסמים למימוש מקור זה או לקדם תמיכה ממשלתית קבועה אחרת.

3. העמקת המעורבות של קרן קיימת לישראל. הקרן כבר תומכת ופעילה משמעותית בתחום שיקום וניהול שטחים פתוחים לצד נחלים. אולם, הדבר נעשה פרויקטלית, ואינו מסייע בהבטחת מקור מימון יציב וקבוע. לקביעות ותכנון ארוך טווח משמעות גדולה לתחזוקת שיקום נחלים, ולכן מוצע היה להעמיק את המעורבות של קק"ל בעניין זה.

4. הרחבת שותפויות וניהול ממשקים עם מגוון בעלי עניין. מכיוון שהנחל משרת את הקהילה שסביבו, אפשר למפות את כל הנהנים ממנו ולהרחיב את הממשקים עם תשתיות שעוברות במרחב, גופים קהילתיים או עמותות אזוריות שיכולות לתרום שווה ערך עבודה.

בסיכומו של דבר, כל נחל צריך ודאות כלכלית ומקורות מימון קבועים כדי להמשיך להיות עורק חיים וריאה ירוקה בטבע הולך ונעלם. ההבנה ששיקום הנחל לבדו אינו מספיק, אלא מצריך גוף אחראי ושותפים ארוכי טווח שינהלו את תחזוקתו – תבטיח שההשקעה בשיקום הנחל תחזיק לאורך זמן ושהציבור יוכל ליהנות ממשאבי הטבע גם בעתיד.