EN

את זיהום האוויר שבתוך המשרדים שלכם כבר בדקתם?

ארגון הבריאות העולמי מעריך שכ-30% מהמבנים המשרדיים סובלים מ"תסמונת הבניין החולה" שעשויה לעורר מחלות נשימתיות ולגרום לכאבי ראש ולגירויים בעור ובעיניים. כך תטפלו בבריאות וברווחה של העובדים

אם עד היום הסתפקתם בחשש מפני זיהום אוויר מתחבורה או מתעשייה, יש לנו חדשות: את זיהום האוויר התוך-מבני אנחנו עלולים לנשום כל יום, כל היום. איכות האוויר במבנים סגורים מושפעת משילוב של מערכות פנימיות, מיקום המבנה ותנאי האקלים, והזיהום שנוצר אינו פחות מסוכן מזיהום האוויר שבחוץ. לתופעה קוראים 'תסמונת הבניין החולה' – מבנים שרמת הזיהום בהם עלולה לעורר מחלות נשימתיות ולגרום לכאבי ראש, לעייפות ולגירויים בעור ובעיניים.

המודעות לתסמונת הבניין החולה בישראל עדיין נמוכה, על אף שאנחנו מבלים את רובו הגדול של היום בתוך חלל סגור בבית או במשרד. אנו נושמים שוב ושוב את אותו האוויר, וכולנו יודעים שמספיק שעובד אחד חולה כדי להדביק את כולם. אבל התופעה שנפוצה במשרדים, במבני ציבור ובבניינים רבי קומות היא רחבה וחריפה אפילו יותר ממחלה של עובד בודד: כשהאוויר במבנה לא מתחלף, כשאין מספיק אוורור וכשלא נכנס אוויר צח פנימה ולא מבוצע תהליך ניקוי סדור למערכות האוורור- רמת איכות האוויר בתוך המבנה יורדת והעובדים חשופים לזיהומים שונים של אלרגנים פתוגנים ושל מזהמי אוויר.

הבניין שלכם חולה?
עם השנים נהפכה תסמונת הבניין החולה לשכיחה יותר, בעיקר בגלל החלונות הסגורים במשרדים: בחלק מהמקרים מדובר בבניינים חדשים ורבי קומות שלא ניתן לפתוח בהם את החלונות כלל, וברוב מהמקרים פשוט לא פותחים חלונות בגלל שהמיזוג עובד ללא הפסקה. גם השימוש בחומרי ניקיון כימיים ובנייה בחומרי בניין אשר פולטים קרינה רעלים מזהמים את האוויר שאנחנו נושמים, ואל אלה מצטרפים גם זיהומים שנפלטים מפעילות מכונות משרדיות, מרהיטים, מדליפת כימיקלים תעשייתיים, מעובש המצוי בקירות וממזהמים שחודרים מבחוץ. במהלך יום העבודה האוויר סופח עשן, גזים, כימיקלים, תרכובות אורגניות וגם חיידקים ונגיפים, ועוד לא דיברנו על אדי צבע, דיו וטונרים ממכונות צילום ומדפסות ועל חומרי איטום ובידוד של תקרות אקוסטיות. וזה לא הכול: עשן סיגריות, אלרגנים ופתוגנים הנישאים באוויר משפיעים על איכות האוויר והבריאות גם בריכוזים נמוכים בשל החשיפה הממושכת אליהם, כך שכדאי להיות עם האצבע על הדופק גם כשהריכוז עומד בתקן.

איכות האוויר בתוך הבניין מושפעת במידה רבה מתחלופת אוויר וכניסת אוויר נקי, אך מערכות המיזוג מבוססות על סירקולציה של האוויר הקיים כדי לחסוך באנרגיה, ולא מזרימות אוויר חדש. במערכות מיזוג בהן יש מנגנון המאפשר כניסה של אוויר צח, האוויר החיצוני נשאב מהרחוב, מהחנייה או מאזור התעשייה, אותם מקומות הסובלים מזיהום אוויר מתחבורה או ממפעלים.

הפתרון: בדקו שהאוויר נקי
אין פלא, אם כן, שארגון הבריאות העולמי מעריך שכ-30% מהמבנים המשרדיים מוגדרים כ"חולים". בארצות הברית למשל, ישנם מקומות עבודה בהם מודדים את היעדרויות העובדים כתוצאה ממחלות במהלך השנה, כאינדיקציה לתסמונת הבניין החולה במבנה, אך בישראל יש עוד לאן לשאוף בהיבט הזה. אז מה בכל זאת עושים כשעובדים לא מפסיקים להתלונן על הסימפטומים במהלך יום העבודה? פשוט בודקים את איכות האוויר. אין תחליף לניטור רציף של האוויר באמצעות מערכת ייעודית שמסייעת באיתור מקור הזיהום ומאפשרת טיפול נקודתי במפגע.

התחילו בהכנסת אוויר צח לבניין, אסרו או הגבילו עישון סיגריות, טפלו בעובש כמה שיותר מהר ובודדו כימיקלים כמו חומרי ניקוי, הדברה ודבק. הצעד הבא הוא התקנת מערכת Safe Air לניטור אוויר שתאתר מזהמים בבניין ותערוך בדיקה רציפה של איכות האוויר. המערכת מספקת התראות בזמן אמת על חריגות באיכות האוויר ובחלקיקים שהעובדים נושמים, כמו תרכובות אורגניות נדיפות, אלרגנים הנישאים באוויר, גזים רעילים וקרינה. ניתוח התוצאות ושיפור איכות האוויר הם המפתח לבניין בריא עם עובדים בריאים.

שינויי האקלים ואתם: מה חייבים לקחת בחשבון?

גלי חום תוך כדי הפסקות החשמל, קרה שתגרום לסגירת כבישים וסופות אבק שישאיר את העובדים והתושבים בבית – בואו נעשה סדר במגמות האקלים וההשפעות שלהן בישראל, כדי שתדעו היכן להשקיע את המשאבים שלכם וכיצד להיערך

אם נודה על האמת, 'משבר האקלים' הוא ביטוי מאוד רחב ומאיים. מצד אחד, כולנו מבינים שהוא האחראי לגלי החום הקיצוניים ששוטפים אותנו ולמבול שמופיע משום מקום באמצע הקיץ; אבל מצד שני, קשה באמת לתפוס מהן ההשפעות שלו חוץ משינויי מזג האוויר, ובעיקר איך אנחנו יכולים להיערך אליהן מבחינה פרקטית.

שינויי האקלים נחלקים לשניים: סיכונים אקוטיים הבאים לידי ביטוי באירועי חירום שנובעים מסופות חזקות, משיטפונות, מגלי חום ושריפות ויש להם השפעות מיידיות על התשתיות, התחבורה והבטיחות; וסיכונים כרוניים ומתמשכים שמובילים לעליית טמפרטורות, לתקופות של בצורת ולעליית מפלס פני הים. אלה יכולים להשפיע על החקלאות והאוכל שלנו, על משאבי המים, על חופי הים ועל הבריאות.

גם הממשלה והרשויות המקומיות וגם המגזר העסקי צריכים להבין מה תהיה ההשפעה של שינויי אקלים עליהם, ולהיערך בהתאם: לתכנן וליישם תוכניות לניהול הנגר ומניעת הצפות, להוסיף הצללה ואספקת מים במקומות פתוחים וחשופים, לעדכן נהלים לעיכוב פעילות ותהליכים במפעלים בשל אירועי מזג אוויר קיצוניים, להיערך לשינוי זמני אספקה, להתאים ניסויים שצריכים להיעשות באוויר הפתוח ולתת תשומת לב לאוכלוסיות פגיעות יותר כמו חולים, נשים בהריון, ילדים, קשישים ובעלי נכויות שונות.

5 סיכונים מרכזיים שצריך לקחת בחשבון בישראל
על מנת להתמודד עם שינויי האקלים יש לנתח את הסכנות הצפויות בכל מרחב גיאוגרפי ולהבין מה רלוונטי לכל רשות מקומית או חברה. רק כך ניתן להיערך וליישם אסטרטגיות הסתגלות ואמצעים המפחיתים את הסיכונים הכרוכים במזג אוויר קיצוני ובשינויי אקלים.

1. עליית טמפרטורות, גלי חום ופוטנציאל שריפות. נכון להיום, הטמפרטורה הממוצעת בישראל כבר עומדת על 21 מעלות צלזיוס, שזו התחממות של מעלה וחצי מאז שנות השישים והשבעים, ובעשורים הבאים צפויה התחממות נוספת של 2-4 מעלות. עונת הקיץ מתארכת על חשבון האביב והסתיו, תדירות גלי החום גדלה ומספר הלילות החמים, עם טמפרטורה של 20 מעלות ומעלה, צפוי לעלות משמעותית. מה עוד צפוי לנו? תוספת של 10% בשיא צריכת החשמל היומית בגלי חום, שגורמת לעלייה בתדירות הפסקות החשמל ואפילו החשכות יזומות כדרך להתמודד עם העומס. גלי חום קשורים גם לתמותה עודפת, לסכנת אשפוז מוגברת ולפוטנציאל לשריפות. השינויים שחוותה ישראל במגמות הטמפרטורה ובדפוסי הגשם הביאו לכך שמאז שנות השמונים ועד היום ישנה מגמת עלייה מובהקת של פי 2.5-3 במספר ימי הסכנה לשריפות הממוצע בשנה.

2. שינוי דפוסי משקעים. שינויי האקלים עשויים להשפיע על משטר הגשמים בשני אופנים: מצד אחד, הפחתה בכמות המשקעים הממוצעת; ומצד שני, דווקא הגשמים שיירדו הם בעלי עוצמות גבוהות בפרק זמן קצר ועשויים לגרום לשיטפונות והצפות. בעשורים הבאים צפויה עלייה באירועי הבצורת, ואירועים קשים וממושכים צפויים להיות נפוצים יותר ויותר. ההתעצמות של תנאי הבצורת מעידה על אתגר משמעותי לניהול משאבי המים, ומחייבת צעדים יזומים כדי להפחית את הסיכונים הנלווים.

3. שלג וקרה. אירועי קיצון בחורף, בין החודשים דצמבר עד מרץ, עשויים לגרום לתופעות נלוות משמעותיות בעיקר בהרים, כמו אירועי שלג שאינו מפשיר למשך כשבוע בגלל טמפרטורת נמוכות והיעדר גשם. באירועים כאלו עלולה להיווצר גם קרה (קפיאת מי הפשרה) על הכבישים, ולאחר הפשרת השלגים עשויים להיות שיטפונות בנחלים והצפות כבישים ומבנים, בעיקר ביישובי ההר. במקומות הנמוכים יותר עלולה להיות הצטברות של שכבת גראופל (ברד רך) שעשויה להגיע לעובי של מספר ס"מ במספר מקומות בשפלה ובמישור החוף.

4. עליית גובה פני הים. אזור הים התיכון מאופיין במגוון גבוה יותר בגובה פני הים בהשוואה לרמות העולמיות, ומאז שנת 1992 חלה עלייה של 4.6 מ"מ לשנה, שהיא גבוהה יותר מהעלייה העולמית הממוצעת שעומדת על 3.2 מ"מ לשנה. המכון לחקר ימים ואגמים לישראל מציין שישנו תרחיש לפיו עליית פני הים הממוצעת בישראל צפויה להיות 37 ס"מ עד שנת 2050 וכי עליית פני הים במהלך אירועי קיצון, יכולה אף להגיע ל- 1.2 מ'. ההשפעה של עליית גובה פני הים ניכרת בעיקר בתחומי התכנון, הבינוי ומשפיע משמעותית על היבטי תכנון ניקוז ועל תשתיות ימיות וחופיות.

5. אירוע גלים קיצוני. גלים גבוהים במיוחד שמגיעים בשיאם לכ-8 מטרים עשויים לגרום להצפת רצועת החוף ואף לרחובות הסמוכים לים, לסחיפת תשתיות ומבנים חופיים, לעליית מפלס הנחלים באזור המוצא לים, להרס מצוקי הכורכר שלאורך החוף, לפגיעה ברשת החשמל וכן לחסימות צירים ופגיעה בתנועת הרכבות עקב קריסת עצים וכיסוי כבישים בחול.

ניתוח סיכונים וניצול הזדמנויות
לאחר מיפוי המגמות נשאלת השאלה מה הסיכוי שהן יגיעו לפתחכם. הסיכון הנובע מאירוע מזג אויר קיצוני עלול להתממש רק במקרה שיש חשיפה של נכסים בסיכון, ועוצמתו נקבעת לפי מידת הפגיעוּת של הארגון: הפוטנציאל לנזק פיזי, לפגיעה בזמינות עובדים או זמינות תשומות חיצוניות, לשיבושים בתקשורת ולשיבושים בכבישים. כדי לצמצם את הפגיעות ולהישאר עם האצבע על הדופק, חשוב לנתח את הסכנות הרלוונטיות והחשיפה, ולבנות תוכניות ארוכות טווח להיערכות באמצעות התאמת תשתיות ותפעול. רשויות מקומיות יכללו בתהליך אמצעים לבניית חוסן אקלימי בקהילה, בעוד תעשיות יידרשו להתאמה של תוכניות המשכיות עסקית וזמני התאוששות נדרשים, לרבות התייחסות לתהליכי ייצור קריטיים ולמתקנים ותשתיות חיוניים.

שינויי האקלים כבר כאן וצפויים להתעצם משמעותית בכל תרחיש הפחתת פליטות גזי חממה שאליו צועד העולם כיום, אבל ההתמודדות איתם היא בידיים שלנו: היערכות מקדימה מעלה את הסיכוי להמשך תפקוד עירוני ועסקי תקין אפילו בעת סכנה מיידית, ומשפיעה על ניהול הסיכונים והפחתת הנזקים של כל גוף. היכרות טובה יותר עם הסיכונים שרלוונטיים לכם עוזרת להבין איזה משתנים משפיעים על ביצוע שינויי תשתיות ותפקוד שיאפשרו להינזק פחות. היא מסייעת גם להיכרות עם הרגולציה החלה עליכם ולתיעדוף פעולות הסתגלות ותקציבים מבעוד מועד. לדוגמה, רשויות וחברות גדולות יכולות לנצל את ההזדמנות לעבור לאנרגיה מתחדשת עם פאנלים סולאריים ואגירה, שגם יחסכו להן כסף וגם יהפכו אותן לעצמאיות מבחינה אנרגטית, במיוחד במקרים של הפסקות חשמל.

בשורה ליזמים: המדינה תשקיע 13 מיליארד ₪ בהקמה ושדרוג מט"שים

תוכנית האב החדשה לביוב מציגה שינויי תפיסה ומדיניות בתחום הטיפול בשפכים. הינה 7 דברים שחשוב לדעת על ההמלצות של התוכנית והשינויים הצפויים בענף

מזל טוב! מדינת ישראל התחדשה בתוכנית אב ארוכת טווח שתיתן מענה לטיפול בכל משק הביוב והקולחים בישראל עד שנת 2075. התוכנית החדשה מתייחסת לשפכים גולמיים, למי קולחים ולבוצה, וחלק ניכר ממנה מוקדש לתחום המט"שים (מתקנים לטיפול בשפכים).
בישראל פעילים כיום יותר מ-200 מט"שים במגוון גדלים וטכנולוגיות טיפול, ומניתוח תחזיות השפכים עולה שספיקות הביוב הכלל ארציות צפויות להגיע בשנת 2030 לכ-842 מלמ"ק לשנה, ועד לשנת 2050 לכ-1,333 מלמ"ק. גם שפכים חוצי גבולות הנקלטים במט"שים ישראליים צפויים להכפיל את עצמם עד לשנת 2050.

על מנת להסתכל קדימה בגישה הוליסטית ולנהל את משק הביוב והקולחים שהוא מרכיב קריטי בקיימות סביבתית ובריאות הציבור בישראל, ענף המט"שים הולך לעבור שינוי: 13 מיליארד שקלים יושקעו בהקמת ושדרוג מט"שים, לצד ביטול מט"שים קטנים וקביעת סטנדרטים אחידים לתפעול המט"שים ולאיכות מי הקולחים.

אז מה צריך לדעת על השינויים הצפויים?

1. צמצום מט"שים קטנים. אחד השינויים הבולטים בעקבות פרסום תוכנית האב הוא סגירה וביטול של יותר מ-20 מט"שים מקומיים בשל הקושי לשמור על איכות תפקודית ותפעולית במט"שים קטנים, חוסר היציבות התהליכית והרגישות הגבוהה לאירועי קיצון. נוסף על כך, מתקנים קטנים מהווים מפגע או חסם פיתוח.
עד שנת 2030 יבוטלו המט"שים: תענך, מגן שאול, כפר תבור, תל עדשים, כפר מנדא, גניגר, כפר עציון, באקה-ג'ת, כפר סבא-הוד השרון, הרצליה, חצור-גן יבנה, חביבה, ברנר, הגושרים, שלומי, רמת ישי, זרזיר והקיני. בין השנים 2031 ל-2050 יבוטלו 5 מט"שים נוספים: תנובות, קולחי השרון, נשג"ב, יבנה ומעלה עירון, וכן צפוי המשך עבודה לצמצום ואיחוד מט"שים קטנים.

2. העדפת מט"שים גדולים. לצד הסגירה של המט"שים הקטנים, יורחבו כ-65 מט"שים על מנת להגדיל את הקיבולת ולעמוד בספיקות הצפויות כדי לעמוד בקצב גידול האוכלוסייה האזורי והארצי. מבחינה הנדסית, כלכלית וסטטוטורית, נקבע שנכון יותר לרכז את השפכים במרכזים גדולים ומשודרגים טכנולוגית, לטובת הגברת רמת הבקרה ואיכות הקולחים, ייעול התהליך, עמידות גבוהה יותר לתרחישי קיצון, הבטחת תפקוד המט"שים בעת חירום.

3. קביעת אמות מידה אחידות. צורך חשוב שעלה בתוכנית האב לביוב הוא קביעת אמות מידה לתכנון, תחזוקה ותפעול מט"שים, מאחר וכיום אין בישראל הנחיות אחידות שיבטיחו תכנון מספיק ונאות לתפעול נכון ולהפקת קולחים ובוצה באיכות הנדרשת באופן עקבי. הנחיות אלה ישמשו כלי עזר למתכננים ויסייעו לוועדת השיפוט לקבל החלטה הנוגעת לאישור תהליכים עתירי השקעה. המטרה היא לשפר את איכות הקולחים מעבר לתקנות הקיימות ולעמוד בסטנדרטים בין-לאומיים, דוגמת דרישות להרחקת נגיפים, אי ניטור מתכות, ניטור מיקרו-מזהמים שאינם מנוטרים בקולחים בארץ, והבדלים בחלק מערכי הסף והפרמטרים הנדרשים לניטור. ישנן כמה מדינות בעולם שאף מיישמות טכנולוגיות מתקדמות יותר (טיפול רביעוני) לטיפול בשפכים, בעיקר למיהול ולצורכי שתייה בשימוש בלתי ישיר.

4. שיפור איכות קולחים. ניתוח כלכלי של שלוש חלופות לטיפול להרחקת נגיפים הראה כי הקמת מערכת MBR היא המשתלמת ביותר, לכן בעת הגשת תוכנית למט"ש חדש או להרחבה ולשדרוג של מט"ש קיים, הומלץ לבחון חלופות שלפחות אחת מהן תהיה בשיטת MBR. יצוין כי תקנות הקולחים מחייבות שימוש בטכנולוגיה מיטבית ככזאת המרחיקה שישה סדרי גודל של נגיפים.

5. טיפול בבוצה. כמות הבוצה הגולמית המתקבלת מתהליכי השיקוע והטיפול הביולוגי במט"שים צפויה לגדול פי 2.4 עד שנת 2030, ופי 3.7 עד שנת 2050, ובכך לעבור את הקיבולת של שלושת מתקני הקומפוסטציה הפתוחה הקיימים. לאחר בדיקת היתכנות סטטוטורית וכלכלית הומלץ להקים מתקנים מרכזיים לטיפול בבוצה ב-5 מט"שים: באר שבע, אשדוד, דרום שרון מזרחי, עכו ועפולה. יצוין שאלה אינם המט"שים היחידים מבחינת רשות המים ומשק הביוב להפוך למרכזי טיפול בבוצה, והיא מעודדת יוזמות להקמת מרכזים נוספים.

6. הרחבת שימושי הבוצה. מעבר לפוטנציאל צריכת הבוצה המטופלת המשמשת ברובה כדשן בחקלאות, הומלץ בתוכנית האב לקדם וליישם פתרונות קצה נוספים לטיפול ושימוש בבוצה, דוגמת מתקני שריפת בוצה ותהליכים תרמיים להפקת אנרגיה. לשם כך דרושה התאמת רגולציה ועידוד יזמים להקים מתקנים.

7. אומדן ההשקעות עד לשנת 2040. סכום ההשקעות הצפויות למימוש ופיתוח התוכנית של משק הביוב הוא כ-15 מיליארד ₪ עד שנת 2040, ובכלל זה הקמה ושדרוג של תשתיות ביוב, מט"שים וקווים (לא כולל תשתיות קולחים ועלויות פירוק מט"שים מבוטלים), לפי חלוקה של 13 מיליארד ₪ להשקעה במט"שים ו-2.04 מיליארד ₪ נוספים במערכות הולכה.

עם פרסום תוכנית האב למשק המים והביוב, ישראל עושה צעד נוסף לטיפול יסודי בשפכים ולניהול משאב יקר באזור דל מים בדרך ליישור קו עם סטנדרטי איכות הנהוגים במדינות המפותחות. ענף המט"שים עובר אסדרה הכרחית על מנת לשמור על סביבה נקייה וחברה בריאה בעולם מתקדם טכנולוגית, מה שפותח חלון הזדמנויות ליזמים בהקמה, בשדרוג ובתפעול מט"שים. היכרות עם השינויים בענף ועם התקינה החדשה תאפשר לכם תכנון נכון, התמודדות עם אתגרים ומיקסום היכולות של המט"ש כדי להנהיג יעילות תפעולית, איכות קולחים טובה יותר ואופטימיזציה כלכלית.

תוכנית אב חדשה לישראל: פורסמה התוכנית שמסדירה את משק הביוב עד לשנת 2075

החזון של התוכנית שם דגש על שינויים במדיניות ובפריסת המכונים לטיהור שפכים ושיפור איכות מי הקולחים. התוכנית כוללת גם אומדני השקעות הנדרשות ליישומה, ואלה עיקריה

ניהול משק הביוב והקולחים בישראל הוא מרכיב קריטי בקיימות סביבתית ובבריאות הציבור. יחד עם אקלים צחיח וקצב גידול האוכלוסייה המהיר, ישראל ניצבת בפני אתגרים גדולים במשק הביוב: אוכלוסיית ישראל צפויה להכפיל את עצמה בשלושת העשורים הקרובים, ועל מנת לייצר קיימות וסביבה בריאותית לדורות הבאים יש לדאוג לתכנן את תשתיות המים והביוב העתידיות כבר מהיום.

זו הפעם הראשונה שרשות המים ומשרדי ממשלה נוספים חברו יחד לגבש מדיניות ולהסדיר תוכנית למשק הביוב ברמה הארצית בראיה ארוכת טווח, העוסקת בשפכים גולמיים, דרך קולחים ועד בוצה, כולל מתן מענה ראוי לשפכים חוצי-גבולות. התוצאה: תוכנית אב שתיתן מענה לטיפול בכל משק הביוב והקולחים בישראל עד שנת 2075, אשר מוסדרות בתוכה אפשרויות פיתוח לצד אומדני ההשקעות הנדרשות למשק עד שנת 2040.

חשיבות התוכנית היא בניהול ותכנון של משק הביוב באזור דל מים. מטרותיה הן להציג את ההשקעות הנדרשות ולהיערך לתקצובן, לוודא שמשק הביוב – והמתקנים לטיפול בשפכים בפרט – לא יהוו חסם לדיור, להגביר את מוכנות משק הביוב לאירועי כשל ושעת חירום, וכן לממש את מחויבות המדינה כלפי אזרחיה לחיים בסביבה בריאה. את כל אלה ניתן לעשות רק בניהול נכון ששם דגש על כך ששפכים לא יוזרמו לנחלים, שמי הקולחים יהיו ברמה גבוהה ושהבוצה שמדשנת את החקלאות לא תזהם את הקרקע, את הגידולים ואת מי התהום.

ההמלצות המרכזיות המרכיבות את תוכנית האב נחלקות ל־ 4 תחומים:

מתקנים לטיפול בשפכים (מט"שים) – אם עד כה הוקמו מט"שים מקומיים לטיפול בשפכים, תוכנית האב יוצרת, לראשונה, פריסה מרחבית מיטבית שלהם בראייה אזורית וארצית. אחת המסקנות המרכזיות של העבודה על התוכנית היא שמבחינה הנדסית, כלכלית וסטטוטורית נכון יותר לרכז את השפכים במרכזים גדולים ומשודרגים טכנולוגית. זאת לטובת הגברת רמת הבקרה ואיכות הקולחים, ייעול התהליך, עמידות גבוהה יותר לתרחישי קיצון, הבטחת תפקוד המט"שים בעת חירום וכן מניעת חסמי דיור, שכן מתקנים קטנים מהווים מפגע או חסם פיתוח. על מנת לממש את המדיניות החדשה יאוחדו, ייסגרו ויבוטלו כ-24 מט"שים קטנים, ואילו כ-65 מט"שים ישודרגו ויורחבו לצורכי הגדלת קיבולת ועמידה בספיקות הצפויות.
בתוכנית מוצג מתווה לניהול משק הביוב הכולל הקמה של חברות ביוב אזוריות, ובנוסף, כוללת תוכנית האב גם אמות מידה לתכנון, תחזוקה ותפעול מט"שים, מאחר וכיום אין בישראל הנחיות אחידות שיבטיחו תכנון נאות ותפעול נכון שלהם, לצד הפקת קולחים ובוצה באיכות הנדרשת באופן עקבי ובהתאם לטכנולוגיות המתאימות ביותר לכל מט"ש.

שיפור איכות קולחים – ישראל היא המדינה המובילה בעולם בשימוש חוזר בקולחי מט"שים, בעיקר לצרכי השקיית תוצרת חקלאית. תקנות בריאות העם קובעות את איכות הקולחים המותרת להשקיה, אך נכון לשנת 2022 העמידה בתקנות אינה מלאה: כ-70% מנפח השפכים הגולמיים עוברים טיפול לאיכות השקיה ללא מגבלות. בהיעדר טיפול מתאים לקולחים, עלולה להיגרם פגיעה באיכות הקולחים והבוצה שתשפיע על גופי מים ומקורות מי שתייה, קרקעות, תוצרת חקלאית ובריאות הציבור. תוכנית האב כוללת מדיניות עדכנית להפחתה מיטבית של נגיפים, ובחינת הצורך בעדכון ערכי איכות קולחים מעבר לתקנות הקיימות, תוך עמידה בסטנדרטים בין-לאומיים. המלצות התוכנית כוללות התייחסות למיקרו-מזהמים, בחינת הטמעת טכנולוגיות טיפול מתקדמות לשפכים ולקולחים, ובחינת היתכנות ומדיניות לשימושים נוספים בקולחים.

ניהול משק הבוצה – הבוצה הגולמית המתקבלת מתהליכי השיקוע והטיפול הביולוגי במט"שים משמשת ברובה כדשן בחקלאות. על סמך חישוב כמויות הבוצה הצפויות בהתאם לספיקות השפכים החזויות במט"שים בארץ, כמות הבוצה צפויה לגדול פי 2.4 עד שנת 2030, ופי 3.7 עד שנת 2050, ובכך לעבור את הקיבולת של שלושת מתקני הקומפוסטציה הפתוחה הקיימים. במסגרת תוכנית האב נעשתה בדיקת היתכנות סטטוטורית וכלכלית להקמת מתקני טיפול בבוצה במט"שים מרכזיים, ומסקנותיה הצביעו על 5 מט"שים בפריסה ארצית בהם מומלץ לשקול להקים מתקנים מרכזיים לטיפול בבוצה. בנוסף, התוכנית ממליצה לקדם טכנולוגיות נוספות לטיפול ושימוש בבוצה, דוגמת מתקני שריפת בוצה ותהליכים תרמיים להפקת אנרגיה. היבט נוסף הוא בחינת אפשרות שינוי האסדרה ביחס לאיכות הבוצה, שימושיה ושינוע להבטחת כלל ההיבטים הסביבתייים והבריאותיים.

תוכנית ההשקעות – סכום ההשקעות הצפויות למימוש ופיתוח התוכנית של משק הביוב הוא כ-15 מיליארד ₪ עד שנת 2040, ובכלל זה הקמה ושדרוג של תשתיות ביוב, מט"שים וקווים (לא כולל תשתיות קולחים ועלויות פירוק מט"שים מבוטלים), לפי חלוקה של 13 מיליארד ₪ להשקעה במט"שים ו-2.04 מיליארד ₪ נוספים במערכות הולכה.

לסיכום, חזון תכנית האב למשק הביוב מדגים גישה הוליסטית וחשיבה קדימה לניהול המים. באמצעות התמקדות במסגרות חקיקה, בטכנולוגיות מתקדמות ובפרקטיקות בנות קיימא, ישראל תמשיך להוביל בניהול שפכים וקולחים, ותהווה דוגמה למדינות אחרות המתמודדות עם אתגרים דומים. מחויבות זו לקיימות מערך הביוב חיונית לא רק לשמירה על איכות החיים והסביבה אלא גם להבטחת אספקת מים אמינה ובטוחה לדורות הבאים.


חזרה למעלה