לקרר בחוכמה: אסטרטגיות עירוניות בעולם מתחמם

על פי המשרד להגנת הסביבה, הטמפרטורה הקיצונית בישראל בשני העשורים האחרונים מצביעה על גידול מובהק בשכיחות גלי חום, שבהם הטמפרטורה גבוהה ב-6 מעלות מהטמפרטורה הממוצעת ונמשכת יותר מ-3 ימים רצופים (המשרד להגנת הסביבה). על פי השירות המטאורולוגי הישראלי קיימת מגמה מובהקת של התחממות בכל אזורי הארץ כאשר באזורים המערביים – מישור החוף, השפלה, צפון הנגב ואזור ההר – שיעור ההתחממות גבוה יותר.

בעידן של שינויי אקלים גלי החום והשרפות הופכים לפחות ופחות נדירים. רק בחודש אפריל השנה חווינו שריפה אשר לגבייה ציין מפקד מחוז ירושלים כי "יתכן שזו השריפה הגדולה ביותר שהייתה בארץ". קדמו לה שרפות בקנה מידה יוצא דופן גם ב- 2010 (השרפה בכרמל בה נספו 44 בני אדם), ב- 2016 וב- 2019, ולמרות שהמגמה קיימת גם באירופה, בישראל המצב קשה יותר. מראות אותם ימים מזכירים לנו את היערות השרופים, כבאי האש האמיצים, האוכלוסיות המפונות משולי השטח הבנוי והחיות הנסות אל נפשם. אולם בעוד עניינו נשואות לשם, מתרחש במקביל אירוע נוסף בשטחים הבנויים. המרחב העירוני והמתגוררים בו סובלים מגל חום קיצוני. אמנם על פי רוב הוא אינו מוביל לשרפות בגלל מאפייניו, אבל האוכלוסייה שבתחומו בהחלט נמצאת בסכנה. לגלי חום קיצוניים השלכות בריאותיות וחברתיות קשות, אך החדשות הטובות הן שניתן להיערך אליהן וליהנות מיתרונות ההיערכות גם בשגרה.

מעלות של סכנה: תופעת איי החום העירוניים והשלכותיה

אי חום עירוני (Urban Heat Island – UHI) הוא תופעה אקלימית, שבה אזורים עירוניים חווים טמפרטורות גבוהות יותר משמעותית בהשוואה לאזורים הכפריים הסובבים אותם. התופעה נובעת מאיטום משטחים טבעיים (צמחייה או קרקע חשופה) וחיפויים במשטחים מלאכותיים (אספלט, בטון, מבנים) שסופגים את החום ואוגרים אותו. הקצנה נוספת נגרמת בשל פליטות חום מפעילות אנושית (כולל שטחי תעשייה) ומבנה עירוני המגביל את תנועת האוויר וסילוק החום.
ההשלכות של אי החום העירוני במצבים של גלי חום קיצוניים מוכרים בספרות המקצועית, וכוללים תמותה עודפת, אשפוזים, כתוצאה מפגיעות חום, ובאופן כללי פגיעה באיכות החיים. הנפגעים המרכזיים הן האוכלוסיות הפגיעות, ביניהם, העשירונים התחתונים וכן ילדים, קשישים ואוכלוסיות מוחלשות נוספות.

במדינת ישראל נושא עמו משבר האקלים העולמי איומים נוספים הייחודיים לאזור: אקלים חצי-מדברי, שטחים בנויים רציפים, צפיפות גבוהה ורגישות גיאו-אסטרטגית. בישראל, לדוגמא, הייתה תמותה עודפת של 363 אנשים בשנת 2022 אשר התאפיינה בשמונה גלי חום!
ברחבי העולם הבינו כבר מזמן שגלי החום כאן כדי להישאר, וכל מה שנותר הוא רק לנסות להתמודד עמם בכל דרך אפשרית. הפתרונות מגוונים וניתן ליישמם גם בישראל.

מאחמדאבאד ועד לוס אנג'לס: השראה עולמית לפתרונות ישראליים

מה ניתן ללמוד מהנעשה בערים חמות וחכמות בעולם? כיצד התחילו רשויות החוות חום קיצוני להתמודד עם אירועי הקיצון המתגברים והאם מדובר רק בפתרונות עתירי תקציב?

גלי חום הפכו לאיום עירוני מובהק – אך בעולם כבר נצבר ידע על דרכי התמודדות. שלוש ערים מציגות גישות מגוונות, כולן עם תוצאות מוכחות.

אחמדאבאד: את העיר שבהודו פקד גל חום קטלני ב-2010 אשר הוביל לתמותה עודפת נרחבת. בתגובה, הרשות השיקה תוכנית עירונית רחבת היקף שכללה מערכת התרעה מוקדמת, מיפוי מוקדי סיכון על פי מאפייני אוכלוסיות בסיכון, פתיחת מרכזי קירור ציבוריים והסברה להעלאת המודעות. תוך כמה שנים, הפך המודל ההודי למודל פעולה עבור ערים נוספות בדרום-מזרח אסיה.

מלבורן, אוסטרליה: שואפת להפחית את טמפרטורת הקיץ בעיר ב־4 מעלות צלזיוס עד שנת 2040, באמצעות הגדלת תכסית העצים מ־22% ל־40% והשקעה בתשתיות ירוקות נוספות.

לוס אנג'לס: באחת הערים הכי חמות בארה"ב, השלטון המקומי התמקד בציפוי רחובות באספלט בהיר ובשימוש בחומרים סופגי לחות כדי להוריד את עומס החום בגובה אדם. הפיילוט הוכיח כי ניתן להפחית עד 10 מעלות בגובה באזורי עומס.

כל אחת מהערים פיתחה אסטרטגיה שונה בהתאם לאקלים, לאוכלוסייה ולמשאבים – אך לכולן מכנה משותף: פעולה יזומה לפני פגיעה.

גם בישראל: הערכות מוקדמת יכולה להציל חיים ולשפר את השגרה

בדומה לעולם כולו, מדינת ישראל מושפעת מההתחממות הגלובלית. עד שנת 2060 הטמפרטורה המקומית החזויה צפויה לעלות ב-3°, ותדירות גלי החום תעלה. באותה עת יתגוררו בישראל כמעט 20 מיליון תושבים, כאשר על פי הלמ"ס שיעור בני ה-85 ומעלה מסך הקשישים ב-2065 יגיע ל-24%.

הצפיפות הגדולה הצפויה בערים, האקלים החצי מדברי והעובדה שישראל מצויה באזור רגיש מבחינה גיאו-פוליטית, מלמדים שחובה עלינו להיערך לאירועי חום קיצון בערים, מוקדם ככל האפשר.

מפתרונות מבוססי טבע ועד לתכנון רגיש לאוכלוסיות פגיעות – מה נעשה ומה עוד אפשר לעשות בישראל?

תכנון מוטה-אקלים במרחב העירוני בישראל נתמך כבר כיום על ידי תכנית ההיערכות לשינוי אקלים של המשרד לאיכות הסביבה הכוללת מידע על עומסי חום עירוניים במפת הסיכונים הלאומית. ע"פ המשרד יסייעו המפות למקבלי ההחלטות ברשויות ״לקבל החלטות ולקבוע סדרי עדיפויות מושכלות בתכנון וביישום ההערכות לשינוי אקלים״. אולם עדיין חסר פתרון אמיתי לבעיית החום ברשויות ונראה כי רשות אשר מעוניינת לדאוג לתושביה צריכה ליזום, לתכנן ולבצע- כבר היום.
בדומה למדינות שונות ברחבי העולם גם ישראל צריכה להתקדם לתכנון מוטה אקלים מקיף ויישומי בערים. בין היתר, האסטרטגיות אותן ניתן לקדם כבר היום, כוללות צל ברחובות, תקנים עירוניים חדשים, מיפוי אוכלוסיות רגישות, תכנון מרכזי קירור, אמצעים טכנולוגיים (אפליקציות המתריעות על חום), עידוד חזית חמישית ירוקה ושילוב חומרים וטכנולוגיות חדשות כגון אספלט ומדרכות בצבעים בהירים, חומרים מחזירי חום, אספלט סופג לחות (מודל לוס אנג'לס) ועוד.

תכנון מקומי מותאם – מהרמה האסטרטגית לשטח

בשנים האחרונות יותר ויותר רשויות מקומיות בישראל נענות לאתגרי האקלים ופועלות ברמה המקומית. ערים כמו אילת, נהריה, תל אביב, בית ג'אן וביתר עלית מציגות תכניות עירוניות ראשונות מסוגן, אשר משלבות בין תכנון ארוך טווח לביצוע בפועל.

אחת הדוגמאות הבולטות היא בהוד השרון בה מובילה העירייה תהליך מקיף להיערכות לשינויי אקלים, בשיתוף חברת DHVmed .התהליך כולל מיפוי מידע מרחבי (GIS), ניתוח סיכונים, שיתוף ציבור, ותכנון פתרונות מותאמים. במסגרת זו העירייה מתכננת וכבר לה בביצוע עשרות משימות ובהן:

• הצללת רחובות ומרחבים ציבוריים באמצעות נטיעת עצים והקמת פרגולות.
• מיפוי מרכזי חוסן אקלימי לאירועים שונים.
• עיצוב מרחבים המפחיתים את חשיפת המשתמשים לחום.

משימות אלו ממחישות כיצד רשות מקומית יכולה לתרגם מדיניות אקלימית לתוכנית פעולה ישימה, המותאמת לצמצום פגיעות בהווה ובעתיד על פי צרכים המקומיים.

למרות שאינה מהערים הגדולות בארץ עברה הוד השרון לשלב המעשי בתוכנית הממשלתית להיערכות לשינויי אקלים. זהו רק חלק קטן במכלול המשימות המקודמות בהוד השרון, ואשר לוו על ידי חברת DHVmed, בהתאמת הפתרונות לכל עיר, על פי נתוניה הפיזיים והדמוגרפיים, בכפוף למסגרות תקציביות ובהתאמה למחקרים בינ"ל ולתוכניות לאומיות.

תכנון אקלימי למצבי קיצון בישראל מחייב החלטות אמיצות הרואות את העתיד וסכנותיו. חום קיצוני בהחלט יכול להרוג ולכן רק פעולה מיידית ותכנון ארוך טווח ידגישו שהרשות מודעת למסר
"No one should die of heat" ומקדמת אותו, כי אין סיבה למות מחום במאה ה-21.